ינו 042015
 

פועלים חקלאיים, שלא נקלטו בראשון-לציון, התיישבו ב"נחלת ראובן", על חלקות אדמה שנרכשו מאת ראובן לרר, וייסדו את שכונת הפועלים הראשונה בארץ – "נס ציונה".

ברחובות, שבלטה בנכונותה לקלוט פועלים יהודים ולבסס את העבודה החקלאית במושבה על עבודה עברית, נאמד מספר הפועלים העברים ב-500. מתוכם קמה "אגודת אחים", שנקראה גם בשם "הסתדרות העשרות", משום שאורגנה באופן חשאי והתחלקה לקבוצות של עשרה אנשים. מרכז האגודה היה אפרים חרל"פ (1949-1858), שקנה לו מעמד של מנהיג הפועלים בארץ בשנות ה-90'. בסך הכל נאמד מספר הפועלים היהודים במושבות בכ-1,400, לעומת כ-5,000 פועלים ערבים.

חנקין, שפעל מטעמן של אגודות התיישבות שונות, רכש 30,000 דונמים דרומית לזכרון-יעקב. המושבה שנוסדה שם נקראה חדרה. ראשוני המתיישבים סבלו קשות מן המלריה שהפילה בהם חללים. ייבוש הביצות שם ונטיעת יער איקליפטוסים נעשה במימון הברון רוטשילד.

זרם העלייה מרוסיה, שבא בעקבות החמרת הלחץ על יהדות רוסיה (גירוש מוסקבה), הבהיל את הממשל. חודשה ההוראה על איסור מוחלט על הגירת יהודים מרוסיה. חודשה ההוראה על הגבלת השהות המותרת בארץ לצליינים לתקופה של שלושה חודשים. מאות עולים לא הורשו לרדת בנמלים והוחזרו לרוסיה. ההחמרה במדיניות השלטונות כלפי ההגירה היהודית לארץ גרמה משבר קשה בפעילות אגודות ההתיישבות המרובות ומוטטה את מאמציו של יו"ר הוועד-הפועל ביפו, זאב טיומקין, לרכז ולהגביר את פעילות הרכש הקרקעי וייסוד המושבות החקלאיות בארץ. כספים רבים ירדו לטמיון. קופת הוועד-הפועל התרוקנה. הוועד-הפועל פשט את הרגל. החלה ירידה מן הארץ.

"העלייה המבוהלת" מרוסיה, שהקיפה כ-8,000 נפש בשנים 1891-1890, היתה למעלה מכוח הקליטה של הישוב היהודי הקטן, המונה כ-35,000 נפש. חלק קטן מן העולים היו בעלי אמצעים, שחיפשו קרקע להתיישבות; אך הרוב היו פליטים מרוששים, שחיפשו נואשות אחרי קורת גג ופרנסה. לכל אלה לא נמצא פתרון. בעיתונות היהודית בגולה פורסמו אזהרות מטעם מנהיגי הישוב ואנשי הוועד-הפועל של חובבי-ציון המתריעים על הצפוי לאלה המסתערים בכיוון ארץ-ישראל ללא חשבון. על רקע זה התפרסם מאמרו של אחד-העם, "לא זה הדרך", שחרץ פסק דין קטלני על מאמציהם של חובבי-ציון לקדם את ההתיישבות היהודית בארץ, ללא "הכשרת לבבות" מוקדמת. גם כלפי מפעל הברון ומשטר הפקידות המצמית את הרוח הלאומית של המתיישבים  בארץ הטיח ביקורת קשה. אחד-העם התריע גם על הבוז והזלזול שנוהגים המתיישבים כלפי אוכלוסי הארץ הערבים. יחס זה עתיד להתנקם במתיישבים היהודים, הזהיר אחד-העם.

יוני. חמש מאות נכבדים ערבים מירושלים ויפו שלחו עצומה לקושטא, בה תבעו להפסיק את ההגירה היהודית לארץ ואת מכירת הקרקעות ליהודים. זו היתה הפעולה המאורגנת הראשונה בציבור הערבי כנגד העלייה וההתיישבות של היהודים.

בתזכיר שכתב הקונסול האמריקני בירושלים, סלה מריל (Selah Merrill), על "יהודים ומושבות יהודיות בארץ-ישראל", התריע הקונסול על כך ש"פלשתינה עוברת לפיקוחו של הגזע העברי". התבטאות זו היתה מנוגדת לקו שאותו ייצג השגריר האמריקני בקושטא, היהודי אוסקר שטראוס, שעשה כמיטב יכולתו לגונן על זכות העלייה וההתיישבות היהודית בארץ-ישראל.