ינו 042015
 

יצא לאור הרומן של ישראל זנגביל, "ילדי הגיטו", תיאור החיים היהודיים באיסט-אנד של לונדון, מקום שם התרכזו המהגרים היהודיים ממזרח-אירופה. הספר הכה הדים, גם בקרב ציבור הקוראים הלא-יהודי, והקנה לזנגביל מוניטין מיידי.

ערכים אישיים
  1. ישראל זנגביל (Israel Zangwill, 1864-1926). יליד לונדון, בן למשפחת מהגרים מרוסיה. קיבל חינוכו בבית הספר היהודי החופשי (רשת חינוך שהוקמה ביזמת הארגונים היהודיים באנגליה והיתה מיועדת לילדי המהגרים היהודים ממזרח-אירופה) בלונדון. ב-1889 פרסם זנגביל מאמר ב"ג'ואיש קוורטרלי רוויו" (Jewish Quarterly Review ), שבו ניתח את מגמת ההתפרקות של הגטו היהודי והעלמות אורח החיים היהודי הישן בתהליך ההשתלבות בחברה ובתרבות המקיפה אותו. זנגביל הוזמן על ידי "ההוצאה לאור היהודית" בארצות-הברית לכתוב רומן על הגטו ההולך ונעלם. יזמה זו הניבה את הרומן "ילדי הגטו". זנגביל כתב עוד ספרים אחדים על הווי הגטו וכן על נושאים לא-יהודיים; אך אף אחד מהם לא הכה הדים כמו ספרו הראשון.
    ב-1895 הצטרף זנגביל לתנועה הציונית של הרצל והשתתף בקונגרסים הציוניים הראשונים. בפולמוס אוגנדה היה זנגביל מראשי הדוברים בזכות תכנית אוגנדה. כאשר, לאחר מות הרצל, הסיר הקונגרס השביעי (1905) את תכנית אוגנדה, פרש זנגביל מן ההסתדרות הציונית וייסד את ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית, שמטרתה למצוא שטח מתאים להתיישבות יהודית מחוץ לארץ-ישראל. לאחר הצהרת בלפור חזר להסתדרות הציונית, אך תוך זמן קצר שוב פרש ממנה והכריז כי המכשולים העומדים על דרכה של הציונות עושים אותה לבלתי-מעשית. הוא שב להחזיק בהשקפה הטריטוריאליסטית, אך במקביל החזיק ברעיון של השתלבות היהודים בעולם הנוצרי ויצירת סינתזה דתית חדשה – יהודית-נוצרית. את הגטו היהודי הגדיר כ"ניסוי הממושך והאמיץ ביותר בהגשמה נוצרית מעשית".