ינו 042015
 

בקהילות היהודיות ברחבי תורכיה נערכו חגיגות לציון 400 שנה לקליטת היהודים שגורשו מספרד ומצאו בית חדש באימפריה העותמנית.

באדריאנופול נוסד סמינר לרבנים, שמטרתו להכשיר רבנים בעלי השכלה תורנית וכללית. ב-1898 הועבר המוסד לאיסטנבול.

ערכים אישיים
  1. יוסף ברוך מרקו (1899-1872). נולד באיסטנבול. דמות חריגה, ססגונית וחסרת מרגוע. יצא ללמוד באירופה. התעמת בעוז רוח עם גילויי האנטישמיות בהם נתקל. באוניברסיטה של ברן נפצע בדו-קרב שערך עם סטודנט שהשמיע הערה אנטישמית. ב-1893 עבר לווינה ושם הצטרף לאגודת הסטודנטים הציונית "קדימה". ב-1894 עבר לאלג'יר, ערך שם את העיתון Le Juge ברוח לאומית, למורת רוחם של מנהיגי הקהילה היהודית. הוא סומן על ידי השלטונות כאנרכיסט וסולק מן הארץ. חזר לווינה ב-1895 ומשם לבולגריה. שם ייסד בסופיה אגודה ציונית. ייסד עיתון ציוני בשם "כרמל", שיצא לאור בפיליפופוליס, בשפה הצרפתית עם מוסף בלאדינו. נאסר על פעילותו הציונית ושוחרר בהתערבות הנסיך קונסטנטינוב. ב-1896 יצא למצרים והמשיך בפעילותו הציונית בפורט-סעיד, אלכסנדריה וקהיר. רעיונותיו הציוניים דמו לאלה של הרצל. הוא הביע התנגדות ל"הסתננות" יהודים לארץ-ישראל והטיף להשגת תמיכה בינלאומית להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. לצורך זה הציע אף ליזום מלחמה בתורכיה. עם הופעת הרצל היה מרקו בין הראשונים שהצטרפו אליו ותמכו בתכניותיו. הוא השתתף בקונגרס השני והשלישי. היחסים בינו ובין הרצל היו טעונים. הרצל העריך את מרצו ותעוזתו אך גם חשש מפניו וממזגו הסוער והלא-צפוי. מרקו עבר לאיטליה, שם פרסם את ספרו Le Juif a l’ile du Diable (היהודי מאי השדים), חיבור להגנת אלפרד דרייפוס. אותה שנה, בפירנצה, שלח יד בנפשו.