ינו 052015
 

אספה כללית של חברי הקהילה הרפורמית בברלין – שנקראו היהודים הליברלים – דחתה ברוב קולות מכריע את ההצעה להנהיג שבת שנייה ביום ראשון בשבוע עבור אותם יהודים שאינם יכולים להתפנות לתפילות שבת ביום שבת. הצעה זו עלתה על רקע התעוררות מחודשת של הדיונים בשאלת הישרדותה של היהדות בתנאי החברה והתרבות הגרמנית הדומיננטית. היהדות הליברלית בגרמניה היתה נתונה בתסיסה מתמדת משך העשור הראשון של המאה העשרים, בשאיפה להגיע לאיזו נוסחה מוסכמת של יהדות מודרנית שתיישב את המתח בין הזהות היהודית לבין הזהות הגרמנית. המחזאי והסופר הצעיר, שמואל לובלינסקי (1910-1868), טען כי יהודי הטובל כולו בתרבות הגרמנית הוא יותר גרמני מאיזה הרמן או בן בנו של הרמן מחוסר השכלה. דעה זו היתה נחלתם של רוב היהודים שראו עצמם אזרחי המדינה והתרבות הגרמנית.

עיונים ודיונים אלה הניבו בשנת 1908 את ייסוד "התאחדות היהדות הליברלית של גרמניה" (Vereinigung fuer das Liberale Judentum in Deutschland). הוטל על ועדת רבנים ליברליים לנסח מחדש את עיקרי היהדות שעליהם ניתן יהיה לחבר מצע ליהדות הזמן הזה. המצע התפרסם תחת הכותרת "קווי מצע ליהדות ליברלית" (Richtlinien zu einem Programm fuer das liberale Judentum). המצע, בהמשך למסורתה של היהדות הרפורמית בגרמניה, ביקש להעמיד את היהדות על מסרים הומניסטיים אוניברסליים. מן המצוות המעשיות השאיר המצע את המילה, השבת והחגים ואת השפה העברית בתפילות העיקריות. קריאת התורה תיעשה בעברית ובתרגום גרמני. פרסום המצע עורר התרגשות והתנגדות רבה בחוגים האורתודוכסיים בקהילה היהודית. בוועידה כללית של חברי ההתאחדות באוקטובר 1912 נדחה המצע הזה בנימוק שיש לשמור על אחדות ישראל בגרמניה. אותה שנה יצא לאור ספרו של הכלכלן והסוציולוג הגרמני הנודע, ורנר זומברט (Werner Sombart, 1863-1941), "עתיד היהודים" (Die Zukunft der Juden), שגרר אחריו פולמוס ער. זומברט ייחס ליהודים תפקיד מרכזי בהריסת הכלכלה של ימי-הביניים ובפיתוח הכלכלה הקפיטליסטית המודרנית. הרוח היהודית מנוגדת לרוח של האיכר הנורדי ומכאן החיכוכים וגילויי השנאה החדשים כלפי היהודים. דווקא ההתאמצות היהודית להתבולל בסביבתו הגרמנית מגבירה את האנטישמיות. הלקח הוא שהיהודים צריכים להיפרד ולהיבדל מסביבתם ולא לנסות להתבולל בה. בציבור היהודי ראו בחיבורו של זומברט מסמך אנטישמי, למרות נימתו המתונה וגישתו האקדמית והאובייקטיבית לכאורה. דעתו של ההיסטוריון שמעון דובנוב היתה הפוכה: הוא סבר שזומברט נותן כבוד לעם ישראל ומאשר את לאומיותו ותרבותו הנפרדת ואת תרומתו המוסרית והאינטלקטואלית לתרבות האנושית. ב-1911 דוד בן-גוריון הצעיר תרגם לעברית את ספרו של זומברט, "הסוציאליזם והתנועה הסוציאליסטית במאה ה-19" (Socialismus und Sociale Bewegung im XIX Jahrhundert). הנאצים לעומת זאת עשו שימוש בחיבוריו של זומברט על היהודים, והוא עצמו, לעת זקנתו תמך במדיניות הנאצית כלפי היהודים.