ינו 042015
 

גם בפרק הזמן שבין הקונגרס השלישי לקונגרס הרביעי, שהתכנס בלונדון באמצע אוגוסט, לא חלה כל התקדמות מדינית. לקונגרס הגיעו למעלה מ-400 צירים, למעלה ממחציתם מרוסיה. מספר הציונים ברוסיה נאמד אותה שעה בכ-100,000 חבר. עיקר הפעילות הציונית ברוסיה נשאה אופי תרבותי ועוררה זעם והתנגדות בקרב החוגים האורתודוכסיים.

שאלת התרבות שוב עוררה תסיסה רבה בקונגרס. הרבנים, בהנהגתו של הרב ריינס, שבו וטענו כי הציונות אינה צריכה לעסוק כלל בנושא התרבות, וכי עיסוק זה מרתיע רבבות יהודים אדוקים מלהצטרף לתנועה הציונית. בדי עמל שכנע הרצל את הקונגרס להוריד את השאלה מסדר היום. הקונגרס הציוני זכה לתשומת לב רבה מצד העיתונות האנגלית, ועל כן נחשב כאירוע מוצלח לפחות מן הבחינה התקשורתית. בנאומו בקונגרס קרא הרצל: "אנגליה הגדולה, אנגליה החופשית, אנגליה הצופה על פני כל הימים – היא תבין אותנו ואת שאיפותינו". אם קיווה הרצל שקריאה זו תניב איזה מגעים דיפלומטיים עם ממשלת בריטניה או חוגים בעלי השפעה אלה או אחרים – תקווה זו לא התגשמה לאלתר.

ערכים אישיים
  1. יצחק יעקב ריינס (1915-1839). נולד בקרלין, רוסיה. למד בישיבות וולוז'ין ואיישישוק. שימש רב בשוקיאן ובשוינציאן (1885-1869). אחר כך שימש כרבה של הקהילה בלידא, עד יום מותו. ריינס התבלט בגישתו הרציונלית אל לימוד ההלכה. הוא טען כי יש לזנוח את דרך הפלפול בהוראת התורה כדי לקרב אותה אל עולמו הרוחני של היהודי המודרני. גם בישיבה שייסד בלידא הנהיג לימודי חול בצד לימוד התורה. ריינס נמנה על מעט הרבנים שגילו פתיחות כלפי התרבות המודרנית. עם הופעת תנועת "חיבת-ציון" הצטרף ריינס אל חבורת הרבנים שהקיפה את הרב מוהילבר. לאחר מותו של מוהילבר התבלט כתומך התקיף ביותר בציונות המדינית שהנהיג הרצל. הוא התפלמס בעוז עם עמיתיו הרבנים, שברובם התנגדו לציונות. הוא קיווה להגיע לכלל הסכמה עם הציונים החילונים, שענייני התרבות והחינוך בתנועה הציונית יהיו באחריות הרבנים. משנכזבה תוחלת זו, יזם ב-1902 כנס רבנים ציוניים בוילנה שבו נוסדה התנועה הציונית הדתית "מזרחי"; ריינס הוכר כמנהיגה, וזו הופיעה בקונגרסים הציוניים כמפלגה הראשונה בתוך ההסתדרות הציונית.