ינו 052015
 

מאי. משלחת משותפת של נציגי האיכרים והפועלים במושבות, שאליה הצטרפו גם מנהיגי "חובבי-ציון" – אוסישקין, צ'לנוב, אחד-העם – יצאה להיפגש עם הברון רוטשילד, כדי להפציר בו להעביר את המושבות לידי האיכרים עצמם. הברון סירב לקבל את העסקנים הציוניים והתראה רק עם נציגי המושבות והפועלים. הוא שלל את זכותם של האיכרים להתערב בקביעת גורל המושבות: "ישוב ארץ-ישראל אני עשיתיו, אני לבדי. אין רשות לשום אדם, לאיכרים או לחברות, להתערב ולחוות דעה בענייני."

הנהלת יק"א הנהיגה מיד קיצוצים נרחבים, הן במנגנון הפקידות והן בפועלים. רבים ירדו מן הארץ, רובם פועלים, חלקם בני הדור הצעיר במושבות. על פי הערכה מימנה יק"א את יציאתם של מאות פועלים מן הארץ. יק"א הבטיחה פיצויים לכל איכר שייאות להגר, אך רוב האיכרים נצמדו לאדמה בה השקיעו כה הרבה משך שנים ארוכות וקשות. ביק"א הגיעו למסקנה כי רק העברה הדרגתית של המושבות לניהול עצמי של האיכרים יעמיד את המושבות על רגליהן. ואמנם מדיניות זו הוכיחה את עצמה ובתוך שנים אחדות חלה התאוששות כלכלית מרשימה במושבות, אם כי במחיר יקר מנקודת ראותה של הציונות: סילוק הפועלים היהודים והכנסת עבודה ערבית זולה למטעים.