ינו 052015
 

יולי. ביפו נפתח הסניף הראשון של אפ"ק (Anglo-Palestine Company), חברת-הבת של "אוצר התיישבות היהודים" (Jewish Colonial Trust), בהנהלת זלמן דוד ליבונטין. בכך הונח היסוד לפעילות מעשית של ההסתדרות הציונית בארץ-ישראל. השלטונות העותמניים עשו כל מאמץ להגביל את יכולת הפעולה של הבנק ורק בחסות הקונסול הבריטי והתערבות השגריר הבריטי בקושטא ניתן היה להתחיל בפעולה. באוגוסט 1904 נפתח הסניף השני של אפ"ק בירושלים. הבנק עסק ברכישת קרקעות ומכירתם למתיישבים פרטיים. הבנק ביצע את רכש הקרקעות הראשון עבור קק"ל. ב-1905 יזם ליבונטין תכנית לרכישת אדמות הג'יפטליק בכיכר הירדן, לשם יישובן של 500 משפחות. ההנהגה הציונית פסלה את התכנית והורתה לליבונטין לחדול ממנה. גם הצעות אחרות של ליבונטין – לרכוש את הזכויות ולפתח מסילות-ברזל מירושלים ליפו ומיפו לחיפה – נפסלו על ידי נשיא ההסתדרות וולפסון. הבנק מכל מקום התפתח יפה והפך להיות המכשיר הכספי העיקרי של ההסתדרות הציונית בפעילות המעשית בארץ. הבנק פתח סניפים גם בחברון ובביירות. ב-1908 נפתח סניף בחיפה, ב-1910 בצפת, וב-1913 בטבריה.

בית-הספר לבנות, שנוסד בצד בית-הספר לבנים, על ידי ישראל בלקינד, בשנת 1890, עבר לחסותם של "חובבי-ציון" והתפתח כבית-ספר עברי לאומי.

משלחת של חובבי-ציון ובראשה מנחם אוסישקין, הגיעה לארץ במטרה לארגן את הישוב החדש במסגרת מקבילה לזו של ההסתדרות הציונית העולמית. היתה זו יזמתו של אוסישקין, שרק לאחר זמן התברר כי היא מנוגדת לרצונו של הרצל.

לאחר דיונים עם גורמים יישוביים שונים הוסכם לכנס "כנסייה", שתכונן "הסתדרות כללית ארצישראלית". מקום הכינוס נקבע בזיכרון-יעקב. התפקדו כ-2,150 חברים, מהם 1,100 בערים והשאר במושבות. לכנס נבחרו כ-70 נציגים והוא התכנס במקביל לכינוס הקונגרס הציוני הששי. כיושב-ראש נבחר מנחם אוסישקין. הדיונים התנהלו ברובם בעברית. הכנס דן בשאלות ארגוניות, בשאלות התיישבותיות ובשאלת החינוך, שתפסה מקום מרכזי בדיוני הכנס, עם דגש חזק על הצביון העברי שיש להקנות לחינוך. עם זאת, הוחלט ברוב קולות לשלול זכות השתתפות בבחירות לנשים. מטרת ההסתדרות הוגדרה כך: "לאחד את כל הכוחות העבריים, החומריים והרוחניים, כדי להגדיל ולפתח את כמותו ואת איכותו של היסוד העברי בארץ-ישראל." נבחר ועד מרכזי בראשות ד"ר הלל יפה ומקום מושבו נקבע ביפו.

60 מורים ומורות שהשתתפו בכנס, התכנסו לאחריו לוועידה משלהם והחליטו על ייסוד הסתדרות כללית של המורים בארץ-ישראל.

יזמתו של אוסישקין קרסה עד מהרה. ההערכה היתה שהוא ביקש להפוך את הישוב בארץ-ישראל לבסיס כוח במאבקו בהרצל ובתכנית אוגנדה. במושבות הברון היתה תמיכה חזקה בתכנית אוגנדה. גם איש כאליעזר בן-יהודה הביע תמיכה בלתי מסוייגת בתכנית. יק"א, כשלעצמה, סירבה להכיר בגוף החדש ולשתף פעולה עמו. רק הארגון שהקימו המורים הוכיח את עצמו כ"ציון-ציוני" וברבות השנים הפך לגורם החשוב ביותר במערכת החינוך העברי בארץ-ישראל.

גן ילדים עברי ראשון נפתח בירושלים, ביוזמת לשכת "בני-ברית" בעיר ובהשתתפות "עזרה", ארגון הסעד של יהודי גרמניה. הגן פעל בהצלחה, למרות ההתנגדות העזה של רבני הישוב הישן. במשך הזמן קמו גנים נוספים בירושלים וביפו, בתמיכת ארגון "עזרה". ב-1911 למדו בגני הילדים של "עזרה" למעלה מ-1,200 ילדים מכל העדות, 75% מהם ילדות. ארגון "עזרה" אימץ לעצמו עקרון המחייב טיפוח השפה העברית כשפת הדת וכשפה המדוברת של הישוב היהודי בארץ-ישראל, בצד הקניית השפה הגרמנית כשפת התרבות האירופית וכשפת הוראה של המדעים. למרות מגמתו להפיץ את תרבות גרמניה ברחבי העולם היהודי ובניגוד לדימוי השלילי שדבק בו בהקשר של מאבק השפות שהתפתח בעיקר סביב הטכניון בחיפה (1913), יש לומר כי תרומת "עזרה" ליצירת התשתית למערכת חינוך עברית בארץ היתה גדולה.