ינו 052015
 

בחוות כינרת התגלעו חיכוכים חריפים בין מנהל החווה ברמן לבין הפועלים, שהתנגדו לשיטות פעולתו וטענו כי התוצאות המשקיות בחווה יהיו מוצלחות יותר אם יימסר הניהול לידיהם. פרצה שביתה, שבעקבותיה הוסכם בין רופין לבין אגודת "החורש" להפקיד בחכירה את עיבוד אדמות אום-ג'וני בידי קבוצת פועלים, שינהלו את עצמם כקומונה, ללא התערבות מבחוץ. השנה הראשונה הסתיימה בתוצאות יפות; אך הפועלים מיאנו להשתקע במקום, אם מסיבות אידיאולוגיות (אי רצון להתאכר) ואם מסיבות אחרות. קבוצה אחרת, "הקומונה החדרתית", באה במקומה להתיישבות קבע, עלתה על הקרקע בנובמבר 1910 וייסדה במקום את נקודת ההתיישבות השיתופית הראשונה, בשם "דגניה".

בכפר תבור, בשביעי של פסח, התקיימה אספת היסוד של ארגון "השומר", בה השתתפו חברי "בר-גיורא" וחברי "הקולקטיב". מטרת הארגון החשאי "לפתח בארצנו אלמנט של שומרים יהודים הראויים לעבודה זאת". המייסדים לא חשבו על הקמת ארגון מקצועי ולא ויתרו על אידיאל ההגשמה באמצעות עבודה חקלאית; אך הם הגיעו לכלל הכרה, כי יש להכניס מקצועיות בנושא השמירה, כדי להציב מענה מתאים להחמרת המצב הביטחוני של נקודות ההתיישבות היהודית בארץ וכדי לכבוש את השמירה במושבות. בראש הארגון נבחר ועד של שלושה חברים – ישראל שוחט, ישראל גלעדי, מנדל פורטוגלי. תקנון הארגון הטיל משמעת חמורה על החברים ותנאי הקבלה אליו היו קשים ומחמירים. בשלב ראשון קיבל "השומר" את השמירה בסג'רה ובמסחה. מצבה של סג'רה היה חמור במיוחד. זמן קצר לפני הקמת השומר נהרג שם אחד השומרים בהתקפה על הנקודה. וביום בו הוקם "השומר" נרצח שומר החווה בסג'רה ובחילופי האש עם התוקפים נהרג אחד האיכרים. בן-גוריון נטל חלק באירוע זה וחוויה זו השפיעה במידה רבה על תפיסת עולמו הביטחונית לעתיד.

"השומר" פעל בעקשנות לקבל את האחריות על השמירה בכל המושבות בארץ. במושבות הגליל היתה חדירתו קלה יותר. במושבות השרון הוותיקות היה התהליך אטי וקשה יותר. מעט מעט ביצר "השומר" את מעמדו כארגון יעיל ומסור המסוגל להרתיע אחור את האיום של ערביי הסביבה. עם זאת, במושבות רבתה הביקורת על התנהגות אנשי "השומר", שקלקלה לא מעט את היחסים הסימביוטיים שכבר התקיימו עם הסביבה הערבית. ובייחוד לא היו ועדי המושבות מוכנים לקבל את מרותו של "השומר" שדרש אוטונומיה מלאה בקביעת מדיניות הביטחון של הישוב. הצלחתו של "השומר" היתה קצרת-ימים. בשנה בה הגיע לשיא התפשטותו (1913), החלה גם שקיעתו, כאשר "השומר" נאלץ לעזוב נקודות חשובות כמו חדרה ורחובות. כעשרים חברי "השומר" נפלו או נהרגו בתקריות ובתאונות במשך שנות פעילותו של הארגון.

בפסח הונחה בטקס חגיגי אבן-הפינה לשכונה היהודית החדשה "אחוזת בית", בחולות כרם ג'באלי שמצפון ליפו. בוועד השכונה היו חברים עקיבא אריה וייס, מאיר דיזינגוף, נסים קורקידי, יחזקאל דנין, יצחק חיותמן. בניית הבתים הראשונים נתקלה בקשיים צפויים הן מצד הבידואים שתבעו חזקה על השטח והן מצד השלטונות שהקימו מחנה צבאי באתר הבנייה. גם שאלת העבודה העברית עיכבה את הבנייה. הפשרה שהושגה היתה שהבניינים הציבוריים ייבנו על טהרת העבודה העברית והבניינים הפרטיים על פי החלטת בעלי הבתים. בתוך שנה עמדו כ-50 בתים ובהם למעלה מ-500 נפשות. בנק אפ"ק נהג בקשיחות במתן ההלוואות למשתכנים, ודרש שכל המבנים יירשמו על שמו של הבנקאי יעקובוס קאן, סגנו של הנשיא וולפסון, ורק עם סילוק החוב יועברו הבתים לבעלות המשתכנים. על פי הצעת שיינקין נקראה השכונה החדשה בשם "תל אביב" וכראש הוועד נבחר מאיר דיזינגוף.

בירושלים יצא לאור עיתון חדש, "החרות", בעריכת אברהם אלמליח. היזמה יצאה מאלברט ענתבי, שנוכח ההתקפות עליו בעיתונו של א. בן-יהודה, ומאבקי הכוח בקרב העדה הספרדית, החליט לקיים במה משלו. העיתון יצא תחילה כשבועון וב-1912 הפך ליומון. הוא זכה לפופולריות רבה, בין השאר מכיוון ששמר על קו אוהד לישוב החדש, ודחק לפינה את עיתונו של בן-יהודה.

בתר"ע ( 1909/10 ), כשנת שמיטה, התחדש הפולמוס סביב שאלת קיום השמיטה במושבות. הרבנים האשכנזים של הישוב הישן איימו בחרם על התוצרת החקלאית ועל היין. כנגדם התייצב הרב קוק, שצידד בהיתר הפקעת האדמות על פי ההלכה, כדי למנוע התמוטטות כלכלית של המושבות. בזכות עמידתו האיתנה הפך הרב קוק סמכות רוחנית דתית עליונה בישוב החדש.

ערכים אישיים
  1. ישראל גלעדי (1918-1886). נולד בסרביה. עלה לארץ ב-1905. היה בין מייסדי "בר-גיורא" והיה חבר המעגל המצומצם של החברים שהנהיגו את "בר-גיורא" ואת "השומר". לאחר צאתו של ישראל שוחט ללמוד משפטים בקושטא ב-1913 (ביחד עם דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי), הנהיג גלעדי את "השומר". לזכות מנהיגותו השקטה והיציבה נזקפה יכולתו של "השומר" להחזיק מעמד גם בתנאים הקשים שנוצרו במלחמת העולם הראשונה. גלעדי שמר על החזון המקורי של "השומר" והציע לחבריו להקים נקודות התיישבות בנוסח כפרי הקוזקים ברוסיה, שמילאו תפקיד חשוב בעיצוב גבולותיה של ממלכת רוסיה. כך נוסד ב-1916 כפר "בר-גיורא" בצפון הגליל, שלאחר פטירתו הפתאומית של ישראל גלעדי, נקרא על שמו.