ינו 052015
 

יצא לאור "האחדות", ביטאונה של "מפלגת הפועלים העברים הסוציאל-דמוקרטים בארץ-ישראל, פועלי-ציון". הופעת העיתון בשפה העברית היווה עוד ציון דרך בהתפתחותה המקומית העצמאית של המפלגה. הביטאון הראשון שהוציאה המפלגה, "דער אנפאנג", עדיין עמד בסימן דבקותה במקורותיה האידיים; אך הוא לא התקבל על דעת חברי המפלגה והציבור הרחב ונסגר אחרי שני גיליונות.

למרות הניגוד הגדול בין תפיסות היסוד של שתי מפלגות הפועלים, הרי במציאות הארצישראלית התחברו שתי המפלגות במאבק על כיבוש העבודה העברית ובהדגשת עקרון העבודה העצמית, תוך התנגדות להתיישבות פרטית. עם זאת, מלכתחילה ניכר ההבדל בין אופייה הפוליטי המובהק של "פועלי-ציון", שפעילותה התפרשה על פני כל חוגי הפועלים, הן בערים והן במושבות, בעוד ש"הפועל-הצעיר" פעל בעיקר במושבות, כיוון שייחס ערך עליון ומקודש לעבודת האדמה.

יהושע חנקין רכש 10,000 דונמים בעמק יזרעאל והמשרד הארצישראלי ביקש להקים שם מושב שיתופי על פי עקרונות הקואופרציה של אופנהיימר, שאומצו על ידי ההסתדרות הציונית כדגם ההתיישבות הראוי בארץ-ישראל. קבוצת כיבוש, שהורכבה מחברי "השומר", עלתה על הקרקע בדצמבר ומיד התגלעו חיכוכים עם האריסים שישבו במקום ועם תושבי הכפר הערבי פולה. גם השלטונות התורכיים כפרו בחוקיות קניית האדמה. באחת התגרות שפרצו במקום נהרג ערבי ורק לאחר תשלום כופר וסולחה שנערכה עם תושבי הסביבה נרגעו הרוחות והנקודה החדשה, "מרחביה", החלה בהתבססותה. אך גורלה של מרחביה לא שפר עליה. הניסוי על פי תכניתו של אופנהיימר נכשל, בראש וראשונה בשל שיטת הניהול הריכוזית הנהוגה בו. ב-1914, לאחר שצבר גרעונות כבדים, הועבר ניהול המשק לידי הפועלים עצמם.

בגליל התחתון הוקמה האחוזה "פוריה". אדמות האחוזה נרכשו בהון פרטי של אגודת "אחוזה", שהוקמה בארצות-הברית, בעידודו של המשרד הארצישראלי. הרעיון היה לבצע רכש קרקעי (אחוזות) באמצעות הון פרטי בחו"ל. על אדמות האחוזות יעבדו פועלים עבריים ובעלי האחוזות יוכלו לעלות ולהתיישב לאחר התבססותן הכלכלית של האחוזות. ואכן, בין השנים 1910 ל-1913 הוקמו אחוזות באזורים שונים בארץ – כפר-סבא, מגדל, כפר-אוריה, כרכור, רוחמה, עין-חי.

חברת "נחלת בנימין" בנתה 40 בתים חדשים, שנוספו לשכונת "תל אביב". החל תהליך התפשטותה של השכונה. רופין טען כי תל אביב צריכה להגיע עד הים, ו"חברת הכשרת הישוב" רכשה שטחים נרחבים על שפת הים. גם חברת "גאולה" הצטרפה עד מהרה לפעולת הרחבת גבולה של תל אביב.

ערב מלחמת העולם הראשונה מנתה תל אביב כ-1,500 נפש.

בירושלים יצא לאור עיתון חדש, "מוריה", ששימש במה להשקפות הציבור החרדי המתקדם. עיתון זה, שהחל כשבועון ובתוך שלוש שנים הפך ליומון, אף שתקף את החינוך החילוני, הטיף לשילוב דתיות בלאומיות במערכת החינוך.