ינו 042015
 

9 באוגוסט. הקונגרס העשירי נפתח בבאזל בהשתתפות 429 צירים מ-28 ארצות. בשל המגבלות על הפעילות הציונית ברוסיה לא הצליחה התנועה שם להרחיב את שורותיה ולהגדיל את מספר ציריה בקונגרס. אך רוב הצירים בקונגרס התלכדו סביב סיסמת "הציונות הסינתטית". הקונגרס קיבל שורה של החלטות מבניות, שהביאו לכלל גיבוש את מוסדות ההנהגה של התנועה. ועד-פועל מצומצם של 5 חברים ישמש כהנהלה, הגוף המבצע המנהל את ענייניה השוטפים של ההסתדרות. מעליו הוועד-הפועל הגדול של 25 חברים. הוא מפקח על פעולות ההנהלה ועל ביצוע החלטות הקונגרס. הוא יתכנס באופן סדיר לפחות ארבע פעמים בשנה. ועידה שנתית שבה משתתפים נציגי ההסתדרויות הארציות והפדרציות, כל חברי הוועד-הפועל הגדול והמצומצם, וכן נציגי המוסדות הציוניים – הבנק הקולוניאלי, הקרן-הקיימת ואחרים. התפטרותו של וולפסון פילסה את הדרך להקמת הנהלה חדשה. היא הורכבה משני גרמנים ושלושה רוסים – פרופ' אוטו וארבורג, ד"ר ארתור האנטקה, ויקטור יעקבסון, ד"ר שמריהו לוין, נחום סוקולוב. גוף זה בחר בוארבורג כיושב-ראש וכנשיא ואת יעקבסון כסגנו. מושב ההנהלה נקבע בברלין. הרכב זה בישר את עליית הקו המעשי בציונות.

סטודנטים ציונים רוסים, שלמדו במוסדות השכלה גבוהה בארצות מרכז ומערב-אירופה, הקימו בימי הקונגרס הציוני העשירי בבאזל ארגון, שלימים קראו לו "החבר", שמטרתו לטפל בענייני הסטודנט היהודי הנידון למצוקה ולניכור, כתוצאה מן הניתוק מן הבית והחיים בסביבה ובתרבות זרה, שלא תמיד מתייחסת בסובלנות אל הסטודנטים היהודיים הזרים. בעיית הסטודנטים היהודיים הרוסיים, שכתוצאה מהגבלות ה"נומרוס קלאוזוס" ברוסיה נאלצו להרחיק נדוד לארצות המערב, החריפה משנה לשנה. יזמת הארגון החדש התקבלה בברכה גם אצל הסטודנטים היהודיים הלא-ציוניים בנכר; אך לכלל התפתחות מרשימה הגיע הארגון משהועתק מרכז הארגון ב-1914/15 לרוסיה גופא עצמה, שם הפך לגורם פעיל ומשפיע בתחום הארגוני וההסברתי בקרב הסטודנטים היהודיים ברחבי רוסיה ותרם רבות להתפשטות הרעיון הציוני. הוא המשיך לפעול גם בשנים הראשונות למשטר הבולשביקי.