ינו 052015
 

הממשלה גמרה אומר להפוך את משפט בייליס למקרה בוחן, שבו תיחשף הסכנה הגלומה במיעוט היהודי ברוסיה. ההכנות למשפט נמשכו למעלה משנתיים. בינתיים התפצלה דעת הקהל הרוסית לשני מחנות – החוגים הליברליים שהוקיעו את עלילת הדם וכבר בנובמבר 1911 פרסמו גילוי- דעת בחתימת למעלה מ-150 אנשי ציבור ואינטלקטואלים, ביניהם הסופרים ולדימיר קורולנקו, ליאוניד אנדרייב, מקסים גורקי, וכנגדם חוגי הימין והריאקציה, מלוכנים, אנשי "אגודת העם הרוסי", ואליהם הצטרפו גם החוגים האנטישמיים והקלריקליים שבפולין. ההסתה כנגד היהודים קיבלה ביטויים שלא נודעו כמותם. בעיתונה של "אגודת העם הרוסי", רוסקויֶא זנאמיא, נכתב ב-1913: "הממשלה חייבת להכיר, שהיהודים הם עם מסוכן לחיי האנושות, מסוכן כזאבים, כעקרבים, כצפעונים, כעכבישים ארסיים וכשאר יצורים שיש להשמידם בשל סכנתם לבני-אדם, ואשר החוק מעודד את השמדתם. את הז'ידים צריך להעמיד במכוון בתנאים כאלה, כדי שיגוועו מעט-מעט וימותו עד תומם. זוהי חובתם הדחופה של הממשלה ושל טובי האנשים במדינה".

למרבה ההפתעה, דעת הקהל הרוסית ברובה לא נסחפה אחרי תעמולת השטנה הממשלתית. גם בקרב החוגים השמרניים נשמעה ביקורת חריפה על מהלכי הממשלה והיזקקותה לעלילת דם הנודפת ריח עבש של ימי-הביניים. המשפט נמשך 34 יום. טובי הפרקליטים של רוסיה נרתמו להגנת בייליס. חבר המושבעים, אף שהורכב מאיכרים פשוטים וכמה מהם חברי "אגודת העם הרוסי", זיכה את בייליס ב-28 באוקטובר.

בפולין הקונגרסאית ניכרה עלייה במפלס האנטישמיות. יחסי פולנים-יהודים הורעו על רקע התגברות הסנטימנט הלאומי הן בקרב אוכלוסיית הרוב הפולני והן בקרב הציבור היהודי. הרגיזה את הפולנים במיוחד התביעה היהודית להכרה במיעוט היהודי כמיעוט לאומי הזכאי לזכויות לאומיות בנוסף לזכויות אזרח. ב-1909 פרסמה "האגודה הפולנית המתקדמת" כרוז בו נאמר: "האגודה רואה ביהודים לא אומה בפני עצמה, אלא חבורה גזעית דתית, המחוסרת הכרה לאומית מפותחת ואין לה דרך אחרת לצאת מן הגטו ולקבל שוויון למעשה אלא ההתבוללות המדינית והתרבותית. הז'רגון [אידיש] אינו יכול להיחשב ללשון לאומית; את היהודים הדבקים בתרבות הפולנית אנחנו חושבים לאחינו ואת היהודים המתבדלים ליסוד זר ולפעמים גם עוין. העם הפולני לא יסכים לעולם לחלק את ארצו ואת משטרו בין שותפים פולנים ויהודים בעלי זכויות שוות, ותמיד תהא ידו תקיפה כל צרכה כדי להילחם בשאיפות כאלה". כרוז זה שיקף במידה רבה את דעת הרוב המכריע של הציבור הפולני. בשנים 1910-1909 תמך ציבור זה בחרם על חנויות יהודיות ופרנסתם של אלפי בעלי מלאכה וסוחרים יהודים זעירים נתקפחה.

בבחירות לדומה לחצו כל המפלגות הפולניות על היהודים לא להציג מועמדים משלהם. הקונסטיטוציה של 1907 קיפחה מאד את זכויות הייצוג של הפולנים והכעס על היהודים הנאבקים על מעט המושבים המיועדים לפולנים הגביר את הזעם על היהודים. ואמנם בבחירות של שנת 1912 ויתרו היהודים על זכותם להציג מועמדים יהודיים. רק בעיר לודז', בה היה רוב יהודי מוחלט, נבחר ציר יהודי. בוארשה, שגם בה רוב האלקטורים היו יהודים, ויתרו היהודים על זכותם להציג ולבחור בנציג יהודי; אך הם בחרו בנציג סוציאליסטי, לאחר שנדחתה דרישתם לפסול את הנציג שהעמידו הלאומיים, שהיה אנטישמי מוצהר. הכעס על היהודים "המתערבים בבחירות לאומיות" הרקיע שחקים. החרם הכלכלי על היהודים חודש.

 

 

הגירת יהודים מרוסיה לארצות-הברית

1911-1901    

1901                                         40,000

1902                                         40,000

1903                                         53,000

1904                                         74,000

1905                                         91,000

1906                                         111,000

1907                                         115,000

1908                                         72,000

1909                                         40,000

1910                                         60,000

1911                                         65,000