ינו 052015
 

נוכח הידיעות על הפגיעות הקשות ביהודי גליציה ובוקובינה, מצד הגייסות הרוסיים הנלחמים שם, יזם לואי מרשל, יושב-ראש הוועד היהודי אמריקני, בנובמבר 1914, כנס בניו-יורק, אליו הוזמנו עשרות נציגי ארגונים יהודיים העוסקים בפעולות סיוע ורווחה, כדי לתאם פעולה משותפת למען יהודי רוסיה. בחודשים הבאים חברו אל היזמה הזאת הארגונים הסוציאליסטיים וכן האורתודוכסיים וייסדו את הג'וינט – American Jewish Joint Distribution Committee  – ועד הסיוע המאוחד היהודי-אמריקני.

האסון שפגע ביהודים שנקלעו לקו החזית הרוסית-גרמנית לבש ממדים מחרידים, כאשר יזם הפיקוד הרוסי פינוי מאות אלפי היהודים שם לתוככי רוסיה, כיוון שנחשדו באהדה לגרמנים. כ-100,000 יהודים מתו ברעב ובקרה במהלך הפינוי הזה במשך שנת 1915. הג'וינט, בהנהגתו של הבנקאי פליכס ורבורג ובניהולו של יעקב ביליקוף (Jacob Billikopf ), הצליח לגייס בשנת 1915 תרומות מכל שכבות הציבור בסך 6 מיליון דולר. לקראת 1961 נטל הג'וינט עליו לגייס סכום של 10 מיליון דולר. הנדבן יוליוס רוזנואלד (Julius Rosenwald), מייסד רשת סירס (Sears & Roebuck), שתרם כבר לבדו סכום של 1,000,000 דולרים, התחייב לתרום סכום נוסף של 100,000 דולר על כל מיליון דולר שייאספו מעל מכסת 10 המיליון שעליה הוכרז. הציבור היהודי באמריקה התגייס למשימה ברוב התלהבות. איגודי הפועלים והפועלות בתעשיית הבגדים, שהקיפו כחצי מיליון עובדים, תרמו יום עבודה וגייסו סכום של 2,000,000 דולרים. במשך שנות המלחמה גייס הג'וינט סכומים שהצטברו ל-15 מיליון דולר.

במקביל ליזמת הקמת הג'וינט, שזוהה בסופו של דבר עם החוגים האריסטוקרטיים של יהדות אמריקה, עלתה דרישה עממית, מקרב ציבור המהגרים המזרח-אירופיים,  לייסד קונגרס של יהודי אמריקה, שייצג בצורה דמוקרטית – שלא כמו הוועד היהודי אמריקני – את יהדות אמריקה ואת רצונה להיחלץ לעזרת הקיבוצים היהודים הנרדפים במזרח-אירופה. הארגונים הסוציאליסטים ואף הציונים, בהנהגת ברנדייס, תמכו בתנועת הקונגרס. ברנדייס ראה בזה רק שלב בדרך לארגונה של יהדות אמריקה כולה במסגרת התנועה הציונית. נוכח התמיכה הציבורית הנרחבת בתכנית הקונגרס היהודי, נקטו אנשי הוועד היהודי אמריקני בגישה פרגמטית והסירו התנגדותם המוחלטת להקמת הקונגרס. בפשרה שהושגה ביניהם לבין אנשי תנועת הקונגרס הוסכם כי הקונגרס יקום רק לצורך ייצוג רצונה של יהדות ארצות-הברית בוועידת השלום שלאחר המלחמה בשאלת המיעוטים היהודים במדינות החדשות באירופה. הקונגרס לא יתבע זכויות לאומיות ויסתפק בתביעת זכויות אזרח מלאות ליהודים. לאחר מכן יתפזר הקונגרס ולא ישמש בסיס להתארגנות נפרדת של יהדות אמריקה מול הממשל ומול החברה האזרחית הכללית באמריקה.

ב-17 באוגוסט 1915 בוצע לינץ' בליאו פרנק, צעיר יהודי, שהורשע ברציחת ילדה בת 14, שעבדה בבית החרושת לעפרונות במרייטה שבג'ורג'יה, בו שימש כמנהל עבודה. משפטו של פרנק גירה את היצרים, הסעיר את הרוחות בכל רחבי ארצות-הברית ועורר גל עכור של אנטישמיות במדינות הדרום. כאשר המושל סלייטון (Slaton), נענה לפניות הרבות אליו מכל קצות הארץ והמיר את עונש המוות שנגזר עליו במאסר עולם, פרצו מהומות. חבורה של 25 איש, חלקם זוהו כאישים מכובדים, פרצה לבית-הכלא, הוציאה את פרנק, הסיעה אותו אל קרבת בית הנערה שנרצחה ושם תלו אותו. זה היה מעשה הלינץ' היחיד שנעשה ביהודים בהיסטוריה של ארצות-הברית.

תחת רושם פרשת פרנק הוקם מחדש ארגון קו-קלוקס-קלן (Ku Klux Klan) בארצות הדרום. הארגון, שהוקם בשעתו לאחר מלחמת האזרחים בין הצפון והדרום ופעילותו דעכה במשך השנים, ידע עכשיו עדנה מחודשת. בתוך שנים אחדות הצטרפו אליו מיליונים ברחבי המדינה. כמעט כל בעלי המשרות בדרום בשנות ה-20' היו בעלי קשרים בדרגה זו או אחרת עם הקו-קלוקס-קלן, ששם לו כמטרה ראשונה את המאבק בקתולים ובכל "פורעי המוסר". עיתונות הקו-קלוקס-קלן תקפה את היהודים והאשימה אותה ביחס גזעני כלפי כל הלא-יהודים, בבולשביזם ובמזימות כספיות.

מול הגל האנטישמי הגואה החליט ארגון "בני-ברית", בספטמבר 1913, להקים את "הליגה נגד השמצה" (Anti-Defamation League), ארגון שתפקידו לעקוב אחרי גילויי האנטישמיות מעל דפי העיתונות ומעל בימות הבידור ולהוקיע אותם.