ינו 052015
 

עם ההשתלטות הבולשביקית על רוסיה ופיזור האספה המכוננת ב-5 בינואר, החלה תקופת המעבר בה הוטלו הגבלות קשות על הפעילות הפוליטית החופשית ברחבי המדינה ועל הפעילות הציונית בכלל זה. עם זאת, פעילות זו לא פסקה עד אמצע שנת 1919.
ערב המהפכה הבולשביקית הקיפה התנועה הציונית כ-300,000 חברים בכ-1,200 ערים ועיירות.

ינואר

1 בינואר. הוקם במסגרת נרקומנאץ קומיסריאט יהודי מיוחד, שתפקידו לארגן את הפעולה הקומוניסטית בקרב הציבור היהודי. הפעילים הראשיים היו אישים שהיגרו לארצות-הברית וחזרו לרוסיה לאחר המהפכה. בשל הימנעותם של פעילים יהודים קומוניסטים ממעורבות בגופים בעלי אופי לאומי, איישו את הקומיסריאט בעיקר נציגי הסוציאליסטים-רבולוציונרים (ס"ר) ו"פועלי-ציון". תוך חיפוש אחר נוסחה לארגון החיים היהודיים במדינה הקומוניסטית, דובר על הקמת סובייטים יהודים או על הקמת סקציות יהודיות ליד הסובייטים הכלליים; אך בראשית יולי 1918 גורשו נציגי המפלגות הלא-קומוניסטיות מן הקומיסריאט. התפיסה המכירה בקיומו של קיבוץ יהודי נפרד, שיש למלא אותו בתוכן קומוניסטי, נזנחה ובמקומה גובשה התפיסה האומרת שהפעולה בקרב היהודים אינה אמורה לטפח אוטונומיה לאומית יהודית, כי אם להפיץ את רעיונות המהפכה בקרב היהודים, ושילוב היהודים בחברה הקומוניסטית על בסיס אישי. תפקידי הקומיסריאט היהודי בשנות קיומו (1923-1918) הוגדרו כך:  א. לנהל תעמולה באידיש במטרה לקרב את ההמונים היהודיים למשטר הקומוניסטי;  ב) להיאבק במפלגות הציוניות והסוציאליסטיות היהודיות הנהנות מהשפעה מכרעת בקרב האוכלוסיה היהודית;  ג) לייעץ למוסדות המרכזיים והמקומיים בכל השאלות הקשורות ליהודים ולחפש להם פיתרונות;  ד) להקים מוסדות יהודיים בכל תחומי החיים, לביצוע מדיניות הממשלה הסובייטית;  ה)  לסייע לפליטים היהודיים לשוב למקומות מגוריהם ולהגיש להם סיוע כלכלי.

הנוכחות היהודית במוקדי הכוח של המשטר החדש, בממשלה, במשטרה החשאית ובפקידות, היתה בולטת ומרשימה. 5 מתוך 21 חברי הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית היו יהודים – זינובייב, טרוצקי, יוריצקי, סברדלוב, סוקולניקוב (ואליהם אפשר להוסיף גם את קמנייב, שאביו היה יהודי). אלפי יהודים השתלבו במוסדות המשטר ואיישו תפקידים אדמיניסטרטיביים בכל הדרגות. על פי נתונים שפורסמו ב-1927, במושב הקונגרס ה-15 של המפלגה הקומוניסטית, כ-10% מכל התפקידים האדמיניסטרטיביים במוסקבה, 22.6% מן התפקידים האדמיניסטרטיביים באוקראינה, 30.6% מן התפקידים בבלורוסיה, היו מאויישים על ידי יהודים. מספר הנציגים ממוצא יהודי בקונגרסים של המפלגה הקומוניסטית, בשנים הראשונות שלאחר המהפכה, הוערך ב-15% עד 20%.

סימן נוסף לאופקים שנפתחו בפני היהודים לאחר המהפכה היה הגידול הדרמטי במספרי היהודים בערים הראשיות, שבימי הצאר היו מחוץ לתחום המושב וחסומות בפני יהודים. בלנינגרד (פטרבורג) שבה חיו ב-1897 כ-17,000 יהודים עלה מספר היהודים ל-52,000 ב-1923 ול-84,000 ב-1926. במוסקבה חיו ב-1897 8,000 יהודים והוא עלה ל- 86,000 ב-1923 ול-131,000 ב-1926.

מאי

15 במאי. מועצת תנועת "החלוץ", שהתחלותיה בחבלי המהפכות של 1917, התכנסה לדון ברעיון "החלוץ" ובדרכי פעולתה והחליטה על הקמת הסתדרות חלוצית אחידה ברוסיה. בינואר 1919 התקיימה בפטרוגרד הוועידה הארצית של "החלוץ", בהשתתפות 30 צירים. באוקטובר 1920 התכנסה הוועידה השנייה, ובינואר 1922 התכנסה הוועידה השלישית של התנועה. לאחריה נאסרה פעילות התנועה וכל חבריה נעצרו. משך אותה שנה נעשה מאמץ להשיג לגליזציה לתנועת "החלוץ". על רקע זה התעוררו ויכוחים פנימיים חריפים ובספטמבר 1923 חל פילוג בתנועה, בין שמאל וימין. מספר חברי "החלוץ" אותה שעה היה כ-3,000 בכ-65 סניפים. "החלוץ" הקים 79 משקים חקלאיים בקרים, באוקראינה ובילורוסיה, בהם הכשירו עצמם כ-600 חברים לעלייה לארץ.

בשנים 1924-1919 עלו לארץ מברית-המועצות כ-20,000 איש. בשנים 1936-1925 עלו לארץ כ-12,500 איש. מספר היהודים שהיגרו מברית-המועצות לארץ ולארצות אחרות, בשנים 1939-1919, נאמד בכ-70,000.

יולי

במוסקבה התכנסו נציגי קהילות יהודיות ובחרו בלשכה מרכזית, שתפקידה לקשר בין הציבור היהודי לבין השלטונות הסובייטיים.

בסוגיה היהודית נקטו לנין וממשלתו החדשה יד קשה כלפי גילויי האנטישמיות והפגיעות ביהודים, שמקורם היה בצבאות "הלבנים" שנלחמו בבולשביקים. לנין הפך את המאבק באנטישמיות לאחד הנושאים המרכזיים במערכת ההסברה הקומוניסטית. ביולי פרסמה הממשלה הודעה:

"מועצת הקומיסרים העממיים מצהירה שהתנועה האנטישמית והפוגרומים ביהודים הרסניים הם לעניין מהפכת הפועלים והאיכרים וקוראת את העם העמל של רוסיה הסוציאליסטית להילחם בכל האמצעים נגד רעה חולה זו. השנאה הלאומית מחלישה את שורותינו המהפכניות, את חזית הפועלים המאוחדת ללא הבדל לאום, ומסייעת רק לאויבנו. מועצת הקומיסרים העממיים מצווה על כל הסובדפים (המועצות) לנקוט באמצעים מתאימים לעקור את התנועה האנטישמית מן השורש. את עורכי הפרעות והמסיתים לפרעות יש להעמיד מחוץ לחוק."

 

אוגוסט

19 באוגוסט. הקומיסריארט היהודי לעניינים לאומיים הוציא הודעה ששפת ההוראה במוסדות החינוך היהודיים חייבת להיות שפת-האם (אידיש); אין ללמד עברית בשנת הלימודים הראשונה ואין ללמד עברית יותר משש שעות בשבוע.

אוקטובר

20 באוקטובר. במסגרת המפלגה הבולשביקית הוקמה מחלקה יהודית – ה"ייבסקציה", בראשות סימיון דימנשטיין, שנטלה עליה להילחם ב"קונטר-רבולוציה" היהודית, שהתנועה הציונית זוהתה כחוד החנית שלה. יחסם השלילי של הבולשביקים לציונות נקבע כבר בכתביו של לנין, עוד בימי המאבק עם הבונד, בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת. מנקודת הראות הבולשביקית, היהודים כבר עברו מזמן את הפאזה הלאומית, אם היתה כזאת אי פעם בהתפתחותם ההיסטורית. הציונות מייצגת איזו רגרסיה של הבורגנות היהודית המבקשת להטות את ההמונים היהודים מן המאבק הסוציאליסטי המהפכני אל הרעיון הלאומי, שאינו עשוי כבר לשרת את ההמונים היהודיים והוא כוזב לחלוטין בהקשר היהודי.