ינו 052015
 

במפלגת "פועלי-ציון" חל פילוג. הפלג הקומוניסטי סירב עם זאת להתחבר עם ה"ייבסקציה". פלג זה הקים ב-1920 את המפלגה הקומוניסטית היהודית. בדצמבר 1922 חל פילוג במפלגה הקומוניסטית היהודית. חלק הצטרף למפלגה הקומוניסטית הרוסית והאחרים המשיכו לפעול במסגרת הקיימת עד 1928.

פברואר

18-15 בפברואר. טבח אכזרי ללא תקדים נעשה ביהודי העיירה האוקראינית פרוסקורוב. מבצעיו היו גדודי קוזקים תחת פיקוד ההטמן פטלורה ואיכרי הסביבה. אומדן ההרוגים והפצועים נאמד בין 2,000 ל-3,000. פרוסקורוב היתה רק נקודת השיא בנחשול הפוגרומים שפקד את יהודי אוקראינה. הארץ הפכה שטח הפקר מאז הופרדה מרוסיה ביולי 1917 ועד להתבססותו מחדש של המשטר הסובייטי בה ב-1921. בתקופה בה היתה אוקראינה עצמאית לכאורה שימשו בה שלוש ממשלות, שגילו אזלת-יד גמורה כלפי הגורמים הצבאיים בשטח. הממשלה הראשונה הכירה ביהודים כמיעוט לאומי ואף העניקה ליהודים ייצוג ניכר בפרלמנט האוקראיני; אך כל זה התמסמס ואבד נוכח השתוללות הכוחות היריבים שנאבקו זה בזה על השליטה בארץ. אוקראינה הפכה שדה קרב בין אדומים ולבנים, ובין כנופיות ויחידות פרועות של סדירים למחצה ובלתי-סדירים, שזרעו בה הרס וחורבן והמיטו שואה על הישובים היהודיים שנקרו בדרכם. רק הצבא האדום נמנע בדרך כלל מפגיעה ביהודים ואף גונן עליהם, אף כי היו לא מעט מקרים בהם גם הקוזקים של הצבא האדום לא טמנו ידם בצלחת והיכו ביהודים. עד אמצע 1919 כבר נאמד מספר ההרוגים היהודים ברחבי אוקראינה בכ-30,000 נפש. מספרים אלה הרקיעו לשחקים בשנתיים הבאות ואומדן ההרוגים באוקראינה עד סיום מלחמת האזרחים נע בין 60,000 ל-120,000 נפש (בעיירה טיטייב נרשם המספר הגדול ביותר של טבוחים יהודים – 4,000 נפש)! את גודל האסון שפקד את יהודי אוקראינה ואכזריות הפגיעה בהם ניתן היה להשוות רק לפרעות חמלניצקי באמצע המאה ה-17.    

יוני

הקומיסריאט לענייני לאומים החליט על פירוק הקהילות היהודיות, כיוון שהן מרכזות סביבן את "אויבי מעמד הפועלים" ו"מערפלות את ההכרה המעמדית של המוני העמלים היהודיים". בין יולי 1918 למרס 1921 התנהלה מדיניות של "קומוניזם מלחמתי", שהתבססה על הלאמה של המפעלים הפרטיים, בכלל זה בתי-מלאכה קטנים שבהם חמישה פועלים ויותר. צעד זה פגע קשות באוכלוסיה היהודית ודרדר את מצבה. רק המעבר למדיניות כלכלית חדשה (נא"פ) במרס 1921 הביא לשיפור משמעותי במצב הכלכלי של האוכלוסיה היהודית: בוטלו הפקעות הרכוש, הוכשרה היזמה הפרטית, הותר המסחר הפרטי. שוקמה במידה רבה הפעילות הכלכלית האופיינית בעיירות היהודיות.

יולי

על פי דרישתה של הייבסקציה הוציא הקומיסריאט לענייני לאומים, בראשות סטלין, הוראה המכירה באידיש כשפת ההוראה בבתי-הספר היהודיים, ואילו העברית הוגדרה כריאקציונית ו"קונטר-רבולוציונית". משלחת מטעם הציונים נפגשה עם שר-החינוך והתרבות, לונצ'רסקי, שהיה ידוע ביחסו האוהד לתיאטרון העברי "הבימה" ולשירתו של ביאליק, ומחתה על גילוי הדעת השלילי כלפי השפה והתרבות העברית. פנייה זו לא נשאה פרי ונראה היה שהייבסקציה והצ'קה (מנגנון הביטחון הפנימי של המשטר) יוזמים מסע שיסוי כנגד הציונים. משלחת נוספת התייצבה בפני קלינין, ראש הסובייט העליון, וביקשה את התערבותו. ביזמת קלינין, ב-21 ביולי, קיבל הוועד-הפועל של הסובייטים החלטה המאשרת כי "מפלגת הציונים לא הוכרזה כמפלגה קונטר-רבולוציונית", ועל כן כל עוד פעילותה התרבותית אינה מנוגדת להחלטות השלטון הסובייטי, אין לשים מכשולים בפני פעילות זו".