ינו 052015
 

ינואר

בסיים הועבר חוק האזרחות, שהעניק אזרחות ללא תנאי לבני הלאום הפולני ולאלה שישבו ישיבת קבע על פי הרישום בספרי התושבים. היתה זו הפרה בוטה של העקרון שנקבע באמנת המיעוטים ולפיו ייחשב כאזרח כל תושב בשטח שייכלל במדינה הפולנית (בין אם היה רשום בספרי התושבים בין אם לאו).

עם החרפת הקרבות בין צבא פולין לצבא האדום הרוסי וההתקדמות הרוסית לעבר הבירה וארשה, החריפה גם מערכת השטנה נגד היהודים המזוהים עם הסכנה הבולשביקית. זיהוי היהודים עם הבולשביקים היתה ההאשמה השכיחה ביותר בעיתונות הפולנית ובפרסומים האנטישמיים בשנים 1920-1919.

יולי

ראש הממשלה החדש, גרבסקי, יזם חידוש השיחות עם נציגי המפלגות היהודיות. הוסכם להקים ועדה ממשלתית לטיפול בשאלה היהודית. מול התביעה הפולנית להגדיל את הסולידריות היהודים עם המדינה הפולנית, העלו הדוברים היהודים את התביעה להפסיק את הפגיעות ביהודים ואת התעמולה העוינת נגדם. בשלוש פגישות שהתקיימו בין הצדדים נראה היה כי הושגה התקדמות; הממשלה התחייבה לפרסם כרוז הקורא להפסקת ההתנכלויות ליהודים; אך לכל זה הושם קץ עם התפטרות הממשלה והקמת "ממשלת הגנה לאומית", שריכזה בידיה סמכויות חירום. הצירים היהודים בסיים הצביעו אמון לממשלת החירום והגופים היהודיים השונים פנו בקריאה נמרצת אל הציבור היהודי להירתם בכל מאודו למאמץ המלחמה ולהגנת המולדת. ואולם התעמולה האנטישמית, שמקורה היה בפיקוד הצבא עצמו, לא התמתנה כי אם להפך, נעשתה בוטה והיסטרית יותר, ככל שרבו הצלחותיו של הצבא האדום המתקדם בשטחי פולין.

האוכלוסיה היהודית בסביבות וארשה פונתה על פי הוראות הפיקוד הצבאי. היהודים הוחזקו גורם עויין. בהנחיות סודיות שהוציא פיקוד הצבא נאמר, כי יש להרחיק יהודים מן הלשכות הצבאיות וממקורות אפשריים של מידע ביטחוני.  המועצה הלאומית היהודית הזמנית מיסודם של הציונים הגישה תזכיר למועצת ההגנה הלאומית ובו מחאה על ההסתה המתנהלת נגד היהודים מחוגי הצבא המחבלת במאמצי ההתנדבות היהודית להגנת המדינה ומכשירה את הקרקע לפוגרומים הבאים.

באזורי הקרבות במזרח הוקמו מחנות ריכוז לאוכלוסיה היהודית האזרחית. אלפי חיילים ומתנדבים יהודים הוצאו מן היחידות בהן שירתו ונשלחו למחנה ריכוז ביבלוננה. כאשר תקפו הצירים היהודיים בסיים את חרפת יבלוננה, טען דובר הצבא כי הסברה היתה שיזמה זו תתקבל ברצון על ידי היהודים, שלא ייאלצו להילחם בחזית… נוכח הביקורת הכללית בדעת הקהל שינה הצבא את גרסתו והודיע כי ריכוז החיילים היהודים ביבלוננה נעשה לצורך מיון הכוחות בהתאם לכישוריהם, והמחנה נסגר.

לחץ כבד הופעל על העיתונות היהודית. עיתונים נסגרו בזה אחר זה על ידי הצנזורה באשמת הפצת מידע כוזב על התנהלות המלחמה ועל היחס ליהודים.

ספטמבר

25 בספטמבר. ביזמת סגן ראש-הממשלה, דשינסקי, חודש המשא-ומתן בין הממשלה לבין נציגים יהודים לפתרון השאלה היהודית. שיחות אלה התנהלו משך חודשים אחדים, עד להתפטרותו של דשינסקי מן הממשלה. הן הצטיינו ברוח טובה. דשינסקי הצהיר על כוונת הממשלה לשנות את המדיניות כלפי היהודים והיה נכון לדון בדרישות לפרסום כרוז לעם הפולני בדבר הצורך בפיוס עם היהודים, פרסום אמנת המיעוטים, תיקון חוק מנוחת יום א'. הוא גם פעל לתת פומבי למשא-ומתן עם הנציגים היהודים; אך תגובת העיתונות הפולנית היתה צוננת ביותר. נקודת המחלוקת העיקרית בין הממשלה לבין הנציגים היהודים היתה ונשארה סביב שאלת ההכרה בזכויות מיעוט לאומי שדרשו היהודים. עמדת הממשלה היתה שיש להבטיח את הזכויות האזרחיות של היהודים ולא למעלה מזה. בניסיון להסביר לדעת הקהל הפולנית את הצורך בשיפור היחס ליהודים הודגשה העובדה שהיחס ליהודים משפיע על דעת הקהל העולמית ומפריע למאמציה של פולין לקבל הכרה בגבולותיה המזרחיים ולקבל סיוע כספי ממעצמות המערב לשיקום פולין.

26 בספטמבר. הצירים היהודיים בסיים הצליחו לגייס 30 חתימות להגשת הצעה דחופה לדיון במצבם החמור של יהודי פולין. התזכיר מנה את כל הפגיעות ביהודי הממלכה ואת היחס המחפיר כלפי החיילים היהודים שהתנדבו לשרת בצבא פולין. במסמך נדרש הסיים למנות ועדת חקירה לבירור העובדות ולמצות את הדין עם האחראיים לפגיעות ביהודים.

אוקטובר

הצירים היהודיים הצליחו לעורר דיון בסיים על הרחקת קצינים בעלי לאומיות יהודית מן הצבא. שר הצבא, גנרל סוסנקובסקי, הסביר כי בהסתמך על החלטה קודמת של הסיים, מיוני 1919, קצינים בצבא הפולני יכולים להיות רק אזרחים פולנים שהם בעלי לאומיות פולנית, שכן הללו קשורים למדינה לא רק בקשר אזרחי כי אם גם בקשר לאומי וזו היא הערובה לנכונותם להקרבה ולמסירותם למדינה. הוויכוח בסיים סביב אפליית הקצינים היהודיים לא דעך. רק במרס 1922 התקבלה הצעת תיקון לחוק בדבר זכויותיהם וחובותיהם של קציני הצבא הפולני, בה נאמר כי קצינים פולניים יכולים להיות רק אלה המכירים בעקרון ה-raison d'ệtre  הפולני. על בסיס זה ניתן היה להכשיר במידת מה גם שירותם של קצינים יהודים הדבקים בלאומיותם היהודית.

מגמת הרחקה של עובדים יהודים הונהגה גם בשירותים הציבוריים, ובייחוד בשירות הרכבות; שם, בלחץ האיגוד המקצועי של עובדי הרכבות, פוטרו כ-1,600 עובדים יהודים, בטענה של אי התאמה מבחינה דתית.

נובמבר

בדיונים שהתנהלו בסיים על סעיפי החוקה הנוגעים לזכויות האזרח התגבשה חזית רחבה של הצירים הפולנים מימין ומשמאל בהתנגדות לתביעה שהעלו הצירים היהודיים להכיר בפולין כמדינת לאומים ולא רק כמדינת הרוב הפולני. הצירים היהודים הצטרפו להתנגדות השמאל להקמת סינאט, בעל סמכויות חקיקה, בצד הסיים, כיוון שסינאט זה, על פי ההצעה, לא יורכב באופן דמוקרטי, ייתן ייצוג מופרז לכנסייה הקתולית ותישלל מראש נציגות יהודית בתוכו.