ינו 052015
 

אפריל

12 באפריל. בוועידה ה-12 של ה"בונד" נפלה הכרעה בזכות איחוד כל המפלגות הקומוניסטיות היהודיות, כשהכוונה היא ל"בונד" ולמפלגת ה"מאוחדים". במפלגת ה"מאוחדים" חל פילוג, שכתוצאה ממנו הוקמה המפלגה הקומוניסטית היהודית.

20 באפריל. הוועידה הציונית הראשונה לאחר המהפכה התכנסה במוסקבה, בהשתתפות 90 צירים. ה"צ'קה", המשטרה החשאית הבולשביקית, ששיתפה פעולה עם הייבסקציה בדיכוי הפעילות הציונית, הופיעה וביצעה מעצרים. המנהיגים והעסקנים שנעצרו שוחררו בהתערבות נציגים של תנועת הפועלים היהודית באמריקה, הארי פישר ומכס פיין, שהגיעו למוסקבה; אך הם אולצו לחתום על התחייבות, שיימנעו מכל פעילות ציונית בעתיד. בכך הוצאה הציונות אל מחוץ לחוק ברוסיה הסובייטית.

מלחמת האזרחים ברוסיה, שהשתוללה בתחום המושב משך השנים 1920-1918, פגעה קשות ביסודות הקיום היהודי: מצד אחד הפרעות שחוללו הצבאות הלבנים ומצד שני המצוקה הכלכלית שגרמה לחיכוכים רבים בין האוכלוסיה היהודית לבין המשטר הבולשביקי, שהנהיג משטר חירום של "קומוניזם צבאי" באזורי הלחימה עם הצבאות הלבנים באוקראינה ובילורוסיה. העיירות היהודיות בתחום המושב התנוונו והתרוקנו בשנות הרעב 1921-1920. יהודי העיירות היגרו לערים הגדולות ולרוסיה הפנימית. "המדיניות הכלכלית החדשה" (נא"פ) שהנהיג לנין החייתה לשעה את הפעילות הכלכלית העסקית של היהודים בעיירות ובערים. אך עסקים קטנים אלה כרעו תחת נטל המסים והפיקוח ההדוק של המשטר, ועם סיום הנא"פ קרסו מיד ובעליהם נחשפו לרדיפה כיסודות בורגניים מנוגדים למשטר הקומוניסטי.

ב-1920 שירתו בצבא האדום כ-50,000 יהודים, כ-1.4% מכלל המשרתים בצבא. ב-1922 הגיע אחוז המשרתים ל-2.2%, ייצוג העולה ב-24% מעל חלקם באוכלוסיית הגברים בברית-המועצות.

מאי

בוועידה השלישית של "צעירי-ציון", המפלגה הגדולה בתנועת העבודה הציונית ברוסיה, שהתכנסה בחרקוב, חל פילוג, שכתוצאה ממנו קמו שתי מפלגות – המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס), הקרובה ברוחה ל"אחדות העבודה" הארצישראלית והמפלגה העמלנית "צעירי-ציון" הקרובה ברוחה ל"פועלי-ציון".

יוני

בסיוע הג'וינט הוקם "הוועד הציבורי היהודי לעזרת נפגעי הפוגרומים" ("ידגזקאם"). בשנים  1921-1914 – שנות המלחמה, המהפכה ומלחמת האזרחים – גורשו ונמלטו מבתיהם כחצי מיליון יהודים, בין 150 אלף ל-200 אלף יהודים נפצעו ונהרגו וכ-300 אלף ילדים התייתמו. השלטון הסובייטי היה מעוניין בגיוס כספים מיהדות העולם, אך הארגונים היהודים הפילנתרופיים לא הסכימו להעביר את כספי הסיוע ישירות לממשלה. כפשרה הוקם "ידגזקאם". הוא הורכב מנציגי ארגונים קומוניסטים ולא-קומוניסטים, למרות התנגדות הייבסקציה. בשנים אלה פעלו בברית-המועצות גם ארגונים הומניטאריים מערביים אחרים, כמו הצלב האדום הגרמני, "רליף" האמריקני, ארגונים מנוניטיים, פרוטסטנטיים ואחרים, שהגישו סיוע לנפגעי הרעב ברוסיה, בהיענות לקריאות הנרגשות לסיוע בינלאומי שיצאו מן הממשלה ומראשי הקומינטרן. על פי הערכה כ-50,000 ילדים יהודיים נהנו מעזרת הוועד במזון וביגוד בשנת 1921. גם המושבות החקלאיות היהודיות, שסבלו חרפת רעב בשנים 1922-1921, נהנו מסיוע הוועד.

9 ביוני. הוחלט על איחוד בין ה"בונד" לבין "מפלגת המאוחדים הקומוניסטית". במקביל הוחלט על הצטרפות למפלגה הקומוניסטית הרוסית הכללית. אלפי חברים הצטרפו בכך לייבסקציה והיוו רוב בתוכה.

יולי

2 ביולי. נפתחה הוועידה השלישית של הייבסקציה, בה צפו ועלו חילוקי הדעות הפנימיים באשר למעמדה של הייבסקציה ואם יש להמשיך ולקיים אותה במתכונתה הנוכחית. לאחר ועידה זאת עברה הסקציה ראורגניזציה וצירפה לשורותיה את ה"בונד". בוועידה הרביעית, באוגוסט 1921, למעלה ממחצית הצירים היו יוצאי ה"בונד".

דצמבר

החדרים נסגרו כרחבי רוסיה. אידיש הפכה שפת הלימוד בבתי-הספר החילוניים. גם בתי-הספר שזוהו עם "הבונד" או עם ה"פולקיסטים" נסגרו. רשת החינוך האידית נתקלה עם זאת בהתנגדות הרשויות המקומיות, מתוך עויינות ל"לאומנות היהודית". הציבור היהודי ברובו הסתייג מבתי-הספר האידיים, משום שזוהו עם הייבסקציה וגם משום שרמתם היתה נמוכה בשל המחסור בספרי לימוד מעודכנים והמחסור במורים. בבילורוסיה נמנו כ-100 בתי-ספר באידיש ובהם למעלה מ-10,000 תלמידים. באוקראינה נמנו כ-300 בתי-ספר עם כ-15,000 תלמידים.

מספר היהודים שהצטרפו למפלגה הקומוניסטית בשנים אלה היה גדול יחסית למיעוטים אחרים. בשנת 1922, בה נערך מפקד חברים, היו במפלגה הקומוניסטית 19,564 יהודים, 5.2% מכלל החברים. בשנת 1927 הגיע מספר החברים היהודים ל-49,627, 4.34% מכלל חברי המפלגה. באוקראינה נמנו ב-1927 יותר מ-20,000 חברי מפלגה יהודים, כ-12% מכלל חברי המפלגה. בבילורוסיה נמנו 6,012 חברי מפלגה יהודים, כ-24% מכלל חברי המפלגה. הייצוג היהודי במוסדות השלטון באוקראינה ובילורוסיה היה חלש יותר, בשל המגמות הלאומניות המובהקות ששררו בארצות אלה. בדרגים הנמוכים של השלטון המקומי (הסובייטים) היה חלקם של היהודים באוקראינה ובילורוסיה גדול.

בתנועת הנוער הקומוניסטי, הקומסומול, הגיע מספר היהודים ב-1929 ל-98,823 חברים, קצת למעלה מ-4% מכלל החברים.

1921

יולי

20 ביולי. לפי החלטת הוועד המרכזי הוטל על המחלקה לתעמולה והסברה ("אגיטפרופ") לפתוח במאבק אנטי-דתי. המאבק נגד הדת היהודית הוטל על הייבסקציה כדי למנוע טענות בדבר אנטישמיות. המאבק התמקד במוסדות החינוך היהודי החרדי – החדר והישיבות. בערים הגדולות, שבהן ריכוזים יהודים גדולים, נערכו משפטים ציבוריים נגד ה"חדר". לתשומת לב מיוחדת זכה המשפט הציבורי נגד ה"חדר" בויטבסק (ינואר 1921), שבו גזר בית-הדין לסגור את החדרים לאלתר. סביב בתי-הכנסת יזמה הייבסקציה הפגנות ואספות. בתי-כנסת נסגרו "לפי דרישת ההמונים". מאבק חריף נוהל נגד החגים היהודיים. יום ראשון הוכרז כיום מנוחה כללי ואלה שסירבו לעבוד בשבת הואשמו בקלריקליזם ואנטי-סובייטיות.