ינו 052015
 

מרס

חודש המשא-ומתן בין הממשלה לבין נציגי היהודים – הציונים, האורתודוכסים, הפולקיסטים ופועלי-ציון – ובתיווכו של אלפרד נוסיג. נתקבלה הצעתו של נוסיג להתרכז בארבע בעיות: ביטול ההגבלות הקיימות כלפי האוכלוסיה היהודית בשטחי המזרח; תיקון חוק מנוחת יום א'; הסדר בעיית הקהילות היהודיות; מינוי רפרנט לענייני היהודים על יד לשכת ראש-הממשלה. גם שיחות אלה לא נשאו פרי. הנציגים הציוניים הגיעו למסקנה כי אין טעם בהמשך השיחות האלה, שנועדו רק להקל את הלחץ הבינלאומי על פולין ואינן מונעות על ידי כוונה רצינית לשנות את מצב היהודים בפולין. הם הודיעו על הפסקת השיחות במאי אותה שנה. הממשלה מצדה חזרה והודיעה על רצונה להמשיך בשיחות.

ב-17 במרס אושרה בסיים חוקת פולין. היהודים קיבלוה ברגשות מעורבים. החוקה מבטיחה שיווי זכויות אזרחי, ללא הבדל דת ולאום, ואף מבטיחה זכותו של כל אזרח לקיים את תרבותו הלאומית, אך אינה מפרטת את התחייבויות המשטר כלפי המיעוטים הלאומיים ומשאירה את הדברים ברמה העקרונית. לימים הגדיר אותה דובר יהודי כ"מסגרת ללא תמונה".

ב-18 במרס נחתם חוזה ריגה בין פולין לרוסיה, שסיים את המלחמה בין שתי המדינות וקבע סופית את הגבול ביניהן. שאלת אזרחותם של היהודים בשטחים שסופחו לפולין נקבעה על פי התפיסה הפולנית ואמורה היתה, בניגוד לעקרונות אמנת המיעוטים שעליה חתמה פולין, להקשות על התאזרחותם האוטומטית של היהודים בשטחים אלה. כמו כן נשמרו בשטחים אלה הגבלות רבות שחלו על היהודים תחת שלטון הצארים. לעומת זאת בשטחים האוסטרים והפרוסים לשעבר, שסופחו לפולין, בוטלו כל ההגבלות הישנות. נוכח מחאותיהם הנמרצות של הצירים היהודיים בסיים, הממשלה הפולנית הכחישה קיומן של אפליות מעין אלה בשטחי המזרח וטענה כי היא הורתה לבטל אותן; אך בשטח נשארו ההגבלות הישנות כמות שהן. הדרגים המבצעים נהגו כאילו על פי הוראות הפוכות.

במפקד האוכלוסין, שנערך בסוף השנה, הופעלו לחצים על היהודים להצהיר כי שפתם היא פולנית ולאומיותם היא פולנית, כל זה במגמה להקטין את מספרי המיעוט היהודי בממלכה, כדי להקטין את הייצוג המגיע להם בסיים. תוצאות המפקד הראו כי 2,110,448 יהודים התפקדו כשייכים ללאום יהודי ו- 2,845,364 התפקדו כשייכים לדת יהודית.