ינו 052015
 

ממשלת שיקורסקי לא החזיקה מעמד זמן רב, ובמצב עניינים זה של אי-יציבות השלטון, עלתה הדרישה מקרב חוגי הימין, כי "כשמדובר בקיום המדינה ובגורלה צריכים להחליט על כך רק אלה הנתונים בכל לבם ומאודם למדינה. – – – בעניינים יסודיים יכריע הרוב הפולני". סיסמה זו הוכיחה אפקטיביות רבה והשפיעה גם על עמדות השמאל.
 

 
פברואר-מרס
בסיים הפולני הועלתה הצעת חקיקה לקבוע "נומרוס קלאוזוס" – הגבלת קבלת תלמידים יהודים לאוניברסיטאות. ההנמקה היתה שיש להגן על הנוער הפולני, שנפגע מתנאי המלחמה והשרות הצבאי, בעוד הנוער היהודי, שברובו לא שירת בצבא, קנה לעצמו יתרון בתחרות על מקומות הלימוד. על פי הערכה 25% מן הסטודנטים באוניברסיטאות הם יהודים. בייחוד נפגעים הצעירים הפולנים הבאים מערי השדה והאזורים הכפריים, שאינם יכולים להתחרות בבני העיר היהודים.

הכנסייה הקתולית תמכה ביזמה להגביל את מספרי הסטודנטים היהודים. אחד מדובריה המובהקים ורבי ההשפעה, הכומר לוטוסלאבסקי, תיאר כך את המאבק ביהודים "אין המלחמה ביהודים מלחמה מקומית פולנית בלבד, אלא חלק ממערכה עולמית בין הציביליזציה הנוצרית לבין העוצמה היהודית-מאסונית". בראיון עם עיתונאי יהודי אמר: "האורגניזם שלנו אינו מסוגל לשאת אחוז גדול כל כך של יהודים. – – – המוצא היחיד, הנראה לי כפתרון לשני הצדדים, הוא בהגירה המונית כתהליך שאינו זר ליהודים בעבר".

ממשלה ימנית הוקמה לאחר התפטרות שיקורסקי והקו הלאומני האנטישמי התגבר. בציבור היהודי חלה התפכחות. הבלוק לא הוכיח את יעילותו. המיעוטים הסלאביים נטו לשתף פעולה עם הממשלה וגם המיעוט הגרמני הנמיך את דרישותיו. המרכיב היהודי בבלוק המיעוטים בודד יותר ויותר. גרינבוים התפטר מנשיאות ה"קולו", על רקע ויכוח בציבור היהודי על העקרונות שצריכים להנחות את הציבור היהודי במאבקו במדיניות הממשלה. גברו הקולות שהסתייגו מדרכו הנוקשה של גרינבוים וצידדו בטקטיקה פרגמטית וגמישה יותר, מותאמת לנסיבות המשתנות. בבירורים שהתקיימו לאורך שנת 1923 נתן גרינבוים ביטוי מפתיע לפסימיות העמוקה שלו לגבי סיכויי המאבק היהודי, אותו הגדיר כמלחמת-מאסף בתהליך שמשמעותו היא אקסודוס – יציאת היהודים מפולין. העיירה פוזנא, שהיתה מוקד ידוע של פעילות אנטישמית, התרוקנה במשך השנים מיהודיה, שהיגרו מפולין. מ-8,000 יהודים נשארו בה כ-40 יהודים בלבד.

מאי-יולי
הארגון האנטישמי "רוזווי", שבו התרכזו אנשי האגף הימני הקיצוני של האנדקים, יזם הצעת חוק לאיסור שחיטת בקר יהודית, בנימוק שזה נוהל המייצג מנהג עתיק, שאינו מתאים למדינה מודרנית. האנדקים העלו בסיים הצעה לפטור את היהודים בכלל מן השרות הצבאי. שר-הצבא השיב כי מבחינה חוקתית לא ניתן יהיה אולי לסלק את היהודים מן השרות, אך ניתן אולי להנהיג "תעריף צבאי", שבאמצעותו יוכלו יהודים לפטור עצמם מן השרות תמורת תשלום מתאים.

אוקטובר
ה"קולו" קיבל החלטה על נקיטת קו אופוזיציוני תקיף נגד הממשלה: "הקלוב היהודי אוסר מלחמה נמרצת על ממשלות ויטוס-גלומבינסקי בשל מדיניותה המבוססת על עיקרון אנטי-חוקתי של 'רוב פולני טהור'. – – – ה'קולו' יתמוך אך ורק בממשלה שתשאף לשיפור החיים הכלכליים והפינאנסיים של המדינה על ידי הטלת מיסוי צודק על כל האזרחים ולא על חשבון היהודים הנתונים לחרם כלכלי". הקו של גרינבוים, שביקש לשים דגש על המאבק על זכויות המיעוטים הלאומיים, נדחק מפני הקו הפרגמטי ששם דגש על שיפור החיים הכלכליים.

יהדות גליציה המזרחית, שבה היתה לתנועה הציונית  משקל רב, ניהלה מאז ומתמיד מדיניות משלה, שנגזרה על פי התנאים המיוחדים בגליציה, שם היתה רוב האוכלוסיה אוקראינית וזו שאפה לאוטונומיה, אם לא להינתקות מן הגוף הפולני. המנהיגות היהודית בגליציה נאלצה לתמרן בזהירות בין הצורך לשמור על היחסים הטובים והסולידריים עם האוקראינים לבין הצורך להימנע מעימות חזיתי עם השלטון הפולני המרכזי.