ינו 052015
 

מרס

בישיבה משותפת עם נציגי הארגונים הלא-ציוניים באנגליה, אוסמונד ד'אביגדור גולדסמיד ורוברט ויילי כהן, הבהירו הציונים כי נקודת המוצא היא שההסתדרות הציונית היא-היא הסוכנות היהודית, כאמור בכתב המנדט, והלא-ציונים מוזמנים להצטרף.

מאי

וייצמן שיצא לארצות-הברית להשתתף במסע המגבית של קרן-היסוד שם, פתח במשא-ומתן עם חוגי הלא-ציונים. לואי מרשל ערך בביתו, ב-3 במאי, כנס בהשתתפות 25 אישים לא-ציוניים המייצגים את הארגונים היהודיים הגדולים כדי לדון בתכנית להקמת חברת השקעות כלכלית לארץ-ישראל. בכוונה לא התייחס במישרין אל תכנית הסוכנות היהודית, כיוון שהיה מודע לחששות ולהיסוסים הרווחים בקרב המנהיגים היהודיים באמריקה כלפי הצעה שתקשור אותם אל ההסתדרות הציונית. מרשל הצדיק את היענותו לפנייה הציונית כך: "אני הנני פשוט יהודי ששום דבר יהודי איננו זר לו ושאני רואה את עצמי, ביחד עם אחרים, כמי שחובה קדושה מוטלת עליו להגן על שמם הטוב של היהודים, בכך שנוכיח כי אנו מכירים בחוב שאנו חבים לבריטניה הגדולה על הצהרת בלפור, ולחבר-הלאומים על המנדט שהעניק לבריטניה, כדי שיהודים יוכלו להקים בית למען אלה הרוצים בכך בארץ-ישראל, וכי אם לא נשתף פעולה ואם יסתיים העניין בכישלון, החרפה תהיה מנת חלקו של כל יהודי שלא עשה את חובתו".

משתתפי הכנס בבית מרשל הסכימו להקים ועדה לבדיקת תכנית חברת ההשקעות. כנסים דומים נערכו גם בברוקלין ובפילדלפיה. חברי ההנהלה, סולובייצ'יק וליכטהיים, פרסמו מאמרי ביקורת ארוכים ומנומקים בגנות תכנית הסוכנות המורחבת. לא-ציונים, טען ליכטהיים, ממילא לא יתמסרו לעניין ארץ-ישראל ושכר צירופם יצא בנזקו. הוא יחליש את ההסתדרות הציונית. הוויכוח הציבורי שהתפתח מעל דפי העיתונות הציונית והיהודית, באמריקה, באירופה ובארץ-ישראל, ניתן היה להתרשם כי רוב החוגים בתנועה, מן השמאל ועד "המזרחי", מסתייגים מן התכנית. מעט מעט התברר כי גם תכנית הקונגרס היהודי העולמי אינה מעשית. מחד גיסא, ההסתדרות הציונית לא תהיה מוכנה להשמיט מידה את השליטה על המפעל הארצישראלי, ומאידך גיסא, החוגים הלא-ציוניים ביהדות המערב נחרדים מעצם המחשבה על כינונו של קונגרס יהודי עולמי, שיש בו כדי להחשיד את הקהילות היהודיות במערב בהתארגנות בעלת אופי לאומי החותרת תחת אשיות מעמדם האזרחי בארצות המערב.

יוני

במושב הוועד הפועל הציוני, בשבוע הראשון של יוני, התקבלה הצעת פשרה המתירה להנהלה להמשיך את המשא-ומתן עם הלא-ציונים, אך קובעת כי הגוף המנהל של הסוכנות היהודית יהיה אחראי בפני גוף ייצוגי של העם היהודי.

בארצות-הברית התכנסה ועידת ציוני אמריקה, בהשתתפות וייצמן, וקיבלה ברוב מוחלט החלטת תמיכה בתכנית הסוכנות היהודית המורחבת. גם בוועידות הארציות האחרות של ההסתדרויות הציוניות ברחבי העולם התקבלו החלטות תמיכה בתכנית. יצחק גרינבוים, שהתנגד נמרצות לתכנית, נחל מפלה צורבת במבצרו, ועידת ציוני פולין.

וייצמן חזר ללונדון ושם הוחלט להקים ועדה משותפת לציונים וללא-ציונים, בהרכב ארבעה חברים שתדון בצדדים המעשיים של התכנית והצעדים להגשמתה. התמונה שהצטיירה היתה זו: הסוכנות היהודית תקום כגוף נפרד מן ההסתדרות הציונית; היא תורכב ממועצה משותפת לציונים ולא-ציונים בייצוג שווה; יישמר מעמדה של ההסתדרות הציונית; שאלת אופן בחירת הנציגים הלא-ציונים נשארה פתוחה.

מוקד ההתנגדות לתכנית הסוכנות היהודית היתה ונשארה ההנהלה הציונית עצמה. התנהגותו קצרת-הרוח של וייצמן, שלא הסתיר את הבוז שרחש לרוב חברי ההנהלה, קוממה אותם עליו.  בדו"ח שהכינה ההנהלה הציונית לעיונו של הקונגרס הציוני הי"ג הוצגו ארבע אפשרויות פתוחות, כפי שעלו בחודשים האחרונים בדיונים והוויכוחים בציבוריות הציונית ובמשא-ומתן עם הלא-ציונים: א) ההסתדרות הציונית תמשיך בתפקידה כסוכנות יהודית וכל הרוצה להשתתף במפעל הארצישראלי יצטרף אליה; ב) הגוף שינהל את העבודה בארץ-ישראל ייקבע על ידי קונגרס יהודי עולמי; ג) ההסתדרות הציונית תצמצם את עיסוקיה לענייני חינוך לאומי ואילו ניהול המפעל בארץ-ישראל יימסר לידי גוף חדש, משותף לציונים וללא-ציונים; ד) ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית המורחבת יפעלו במשותף בארץ-ישראל.

יולי

סמוך לכינוס הקונגרס הציוני הי"ג, נודע כי ועדת הקבינט הבריטית העלתה הצעה להקים בארץ-ישראל סוכנות ערבית מקבילה לסוכנות היהודית. מאמציו של וייצמן להניא את הקבינט הבריטי מהמלצתה לא נשאו פרי.

אוגוסט

הקונגרס הציוני הי"ג התכנס בקרלסבד ב-6 באוגוסט. תכנית הסוכנות היהודית היתה הנושא שעמד במרכז הדיונים. הוויכוח היה סוער, אך "המזרחי" ומפלגות הפועלים שבאופוזיציה היו מוכנות לאמץ החלטת פשרה, שבה שולם מס שפתיים לתכנית הקונגרס היהודי העולמי ובה בשעה העניקה להנהלה סמכות להמשיך בהקמת הסוכנות היהודית תוך צירוף חוגים לא-ציוניים. וייצמן, אף שיצא מאוכזב מעוצמת ההתנגדות לסוכנות היהודית, קיבל את מבוקשו; אלא שנציגי הלא-ציונים בבריטניה ובצרפת התרשמו לרעה מן הקולות שבקעו מן הקונגרס והיו מהם שהודיעו כי חזרו בהם מתמיכתם בתכנית הסוכנות היהודית המורחבת.

אוקטובר-דצמבר

וייצמן פנה אל אלברט איינשטיין ואל ליאון בלום והשיג את הסכמתם להצטרף אל הסוכנות היהודית. גם אלפרד מונד נתן הסכמתו. וייצמן השיג הסכמתם של מנהיגים יהודים ספרדים באיטליה ובצרפת, לקיים באיטליה כנס ספרדי עולמי, בהשתתפות נציגים מארץ-ישראל, מצרים, איטליה, ארצות הבלקן, ספרד, ארצות המגרב, עיראק, הודו, סין וסינגפור, שישמש בסיס לארגונה של היהדות הספרדית ולשיתופה בסוכנות היהודית. המנהיגות הספרדית תיטול על עצמה את העבודה בקרב הערבים. תכנית זו ירדה מעל הפרק משהוצגה בפני ממשלת בריטניה. זו פסלה את התכנית משום שהיה בה כדי לשוות לסוכנות היהודית מעמד בינלאומי. מאותה סיבה פסלו גם את ההצעה שהסוכנות היהודית תשגר מברק מחאה לממשלת גרמניה על התפרצויות אנטישמיות חמורות שאירעו בברלין ובבואריה. לוייצמן הוסבר כי "זהו עניין שבו אין לסוכנות היהודית מעמד של ממש (real locus standi) ואשר על כן אולי מוטב שלא תתערב בו".

וייצמן יצא שוב לארצות-הברית כדי לחדש שם את המשא-ומתן עם הלא-ציונים על בסיס הבנה כי הסוכנות היהודית לא תתערב בשאלות מדיניות; זו תישאר הפררוגטיבה של ההסתדרות הציונית; אך כנגד זה הסוכנות היהודית, בהשתתפות הלא-ציונים, היא שתקבע את התקציב הארצישראלי.

בהנהלה הציונית הזכירו לוייצמן כי הקונגרס הציוני לא אישר סמכויות כאלה לסוכנות היהודית. וייצמן איים להפסיק את מגעיו עם הלא-ציונים; אך ב-20 בדצמבר נועדו בביתו של מרשל כמה מראשי הלא-ציונים ושם הוסכם כי "יהדות אמריקה" תשתתף בסוכנות היהודית ותקים חברת השקעות לארץ-ישראל. כמו כן הוחלט על כינוס ועידה גדולה של המנהיגות הלא-ציונית באמריקה, בה תובא ההצעה להצטרף אל הסוכנות היהודית.