ינו 052015
 

17 בפברואר. כנס הלא-ציונים באמריקה נערך במלון אסטור בניו-יורק, בהשתתפות מרשימה של מנהיגים מן הוועד היהודי האמריקני והארגונים היהודיים האחרים. מרשל השקיע מאמץ ניכר כדי לשכנע את האישים היהודים, שרובם פסחו על שתי הסעפים והתייחסו בחשש אל התהליך המחבר אותם אל הציונים. וייצמן, מצדו, נתקל בהתנגדות גוברת בחוגי ההנהלה והפורומים הציוניים האחרים אל התהליך העלול להסגיר את התנועה הציונית בידי ה"יאהודים", כפי שכינו בבוז את העלית היהודית הלא-ציונית באמריקה.

הכנס הוכתר בהצלחה. הכנס אישר הצעת החלטה להקים ועד לבדיקת נושא חברת השקעות למען ארץ-ישראל וועדה שנייה לבדיקת תכנית הסוכנות היהודית המורחבת. בנאום הפתיחה שלו אמר מרשל: יש פירושים שונים לציונות – בעד מדינה יהודית ונגד מדינה יהודית. לגבי דידו, ציונות היא הרעיון להקים מרכז יהודי חדש, מרכז תרבותי וכלכלי, עבור אותם יהודים החפצים בחיים משלהם בארץ-ישראל. ואולם יהיו אשר יהיו הוויכוחים סביב הציונות, עכשיו הגיעה השעה שיהדות אמריקה תבחן את יחסה המעשי למפעל בארץ-ישראל. שוב אין זו תיאוריה. משטר המנדט אושר על ידי חבר-הלאומים. המפעל הציוני בארץ הוא עובדה קיימת והוא נהנה מערבויות המעצמות הגדולות ואפילו מאישורו של הקונגרס האמריקני. אין ליהודי אמריקה כל זכות להישאר אדישים בייחוד בשים לב לכך ששערי אמריקה ייסגרו בפני המהגרים מאירופה. "זו ההזדמנות להראות מה אנו מסוגלים לעשות למען ארץ-ישראל", הכריז מרשל. וייצמן נקט עמדה גאה והכריז כי המפעל הציוני יימשך בין אם יצטרפו הלא-ציונים לעבודה בין אם לאו. המלאכה נעשית, אמר וייצמן, אך אתם יכולים להקל עלינו עד מאד. ארץ-ישראל יכולה לקלוט עוד מיליון וחצי יהודים בזמן הנראה לעין בלא לפגוע באינטרסים של האוכלוסייה הקיימת. שום יהודי אינו יכול לעמוד מנגד לעבודה הכבירה הנעשית בארץ. שום מכשול לא יוכל לעצור בעד התפתחות המפעל. דבריו של וייצמן עשו רושם עז על המשתתפים. נשמעו גם נימות צורמות. היו בין הדוברים שהאשימו את הציונות בתקיעת טריז בין היהודים לבין המדינות שהעניקו להם אזרחות. אחד הדוברים, לי פרנקל, ביקש לדעת אילו שינויים תהא ההסתדרות הציונית לעשות כדי לזכות בשיתוף הפעולה של הלא-ציונים. על כך הגיב וייצמן: "אתה אל תחטט במצפוני שלי ואני לא אחטט במצפונך שלך. אני מייצג עניין שמאחוריו מתייצבים מיליוני אנשים, עניין שעליו מסרנו את בריאותנו, את כספנו ואת כל מאמצינו. איננו רוצים בשליטה. אנו רוצים שזו תהיה אחריותכם לא פחות משלנו. אני קורא להבנה – ישרה מכובדת, הוגנת. איננו רוצים לגרור אתכם לציונות בעורמה. אנו רוצים להתחלק בנטל. אנו מוכנים לפגוש אתכם בחצי הדרך. אך אל נמשכן את היקר לנו, את האידיאלים שלנו, ולו גם בעבור כל המיליונים שלכם. בואו והתייצבו לצדנו. קבלו את הצעתנו כמות שהיא או משכו ידיכם (take it or leave it)". דברים אלה הדהדו בכל רחבי העולם היהודי והציוני.

מרס

במושב הוועד הפועל הציוני, בתחילת מרס, שוב התלהט הוויכוח בין תומכי וייצמן ומתנגדי תכנית הסוכנות היהודית. בלהט הוויכוח, בתשובה לשאלה מה יהיה על ארץ-ישראל הסובלת ממשבר כלכלי, אם לא תיפתח הדרך לסיוע מצד יהדות אמריקה, קרא גרינבוים "ארץ-ישראל יכולה לחכות!" וקריאה זו הרגיזה מאד את נציגי הפועלים, שהתנגדו לתכנית הסוכנות היהודית המורחבת באופן עקרוני, אך לא היו מוכנים לסכן את המפעל ברמה המעשית. שוב התקבל סיכום אמביוולנטי, שלא היה בו כדי להשביע רצון אף אחד משני הצדדים, אך אפשר לוייצמן להמשיך במשא-ומתן עם הלא-ציונים, גם תוך חריגה מהנחיות הקונגרס הציוני האחרון.

 

 

מאי

ב-4 במאי התקיימה בבית מרשל ישיבת הוועדה המשותפת לציונים וללא-ציונים בה לובנו וסכמו קווי ההסדר האפשרי להקמת הסוכנות היהודית המורחבת: עד להקמת הסוכנות המורחבת תמשיך ההסדרות הציונית לשמש בתפקיד הסוכנות היהודית. הוועדה תתחיל בהקמת מועצה של 150 חברים, תהיה מורכבת שווה בשווה מציונים ולא-ציונים, ש-40% מהם יהיו אמריקנים. המועצה תבחר הנהלה של 18 חברים, אף היא בהרכב שווה של ציונים ולא-ציונים. חברת ההשקעות לא תהיה תלויה בהקמת הסוכנות היהודית ותפעל כגוף עצמאי. קרן-היסוד תשמש כמכשיר הפיננסי של הסוכנות היהודית ולא של ההסתדרות הציונית. בישיבה זו התברר גם כי הלא-ציונים אינם מסתפקים במעורבות כלכלית, אלא הם רואים עצמם שותפים גם בתחומים האחרים – קרי: מדיניים – בהם תעסוק הסוכנות היהודית.

בהנהלה הציונית לא הטילו וטו על הדרישות החדשות של הלא-ציונים; אך בוועד הפועל הציוני נשמעו שוב קולות של התנגדות. שם דרשו לעכב את התהליך, שנראה בעיני האופוזיציה מהיר מדי.

יוני

באנגליה התכנסה הוועדה המשותפת לציונים וללא-ציונים כדי לעיין בהחלטות הוועדה המשותפת באמריקה ולתאם עמדות. הדיון נסב על הרכב מוסדות הסוכנות היהודית. סוכם כי לאמריקה יוקצו 30 מקומות במועצת הסוכנות; ליהודי פולין, שמספרם עולה במקצת על מספר יהודי אמריקה, יוקצו 10 צירים, ליהודי בריטניה, המונים 300,000 נפש, יוקצו 3 צירים, ליהודי גרמניה, המונים 550,000 נפש, יוקצו 3 צירים, ליהודי ארץ-ישראל, המונים 95,000 נפש, יוקצו 2 צירים, וכמוהם יהודי רומניה, המונים 950,000 נפש, יקבלו 2 צירים. יהודי רוסיה, המונים למעלה מ-3 מיליון נפש יקבלו 2 צירים. כל שאר הקהילות היהודיות, למן הונגריה, שבה 500,000 יהודים, ועד הקהילה היהודית בסקנדינביה (שבדיה, נורבגיה, דנמרק), שבה 12,000 נפש, יקבלו ציר אחד כ"א. הוחלט גם כי השם הרשמי והמלא של הסוכנות יהיה "הסוכנות היהודית לארץ-ישראל" (The Jewish Agency for Palestine).

 

יולי

במושב הוועד הפועל הציוני, שהתכנס ב-22 ביולי, עמד אוסישקין בראש האופוזיציה לתכנית הסוכנות. וייצמן טען באוזני הצירים כי הברירה היא בין תקציב של 400,000 ליש"ט לבין תקציב של 1,000,000 ליש"ט לשנה. יש באמריקה חוג מכובד של יהודים שעד כה עמדו מנגד לציונות ולעומת זאת תרמו 70 מיליון דולר להקלת מצוקתם של יהודי פולין ואוקראינה. אלה כספים שירדו לטמיון (מנקודת ראותה של הציונות). עכשיו ששערי אמריקה נסגרים, מוכנים היהודים האלה לשנות את יחסם אל המפעל הציוני. הסיכוי לגיוס כספים בקנה-מידה גדול מצוי באמריקה ולא באירופה, מקום שם עושים הרבה "רוח" אך מעט כסף. אין שחר לחשש שמא תאבד ההסתדרות הציונית את עליונותה. נשיא ההסתדרות הציונית יהיה גם נשיא הסוכנות היהודית. להסתדרות הציונית תישמר ההשפעה המכרעת. קונגרס יהודי עולמי הוא תעתוע: האמריקנים אינם רוצים בו, שכן אינם רוצים להשתייך לגוף המייצג "יהדות בין-לאומית". הוא הזהיר מפני החלטה נוספת מסוג ההחלטות הדו-משמעיות, המשלמות מס שפתיים לעקרונות הציוניים המקודשים הישנים עם שהן פותחות פתח צר כקופה של מחט כדי לאפשר להנהלה להשתחל מעט קדימה. הוא דרש הכרעה ברורה – הן או לאו. הוא עצמו מוכן לחזור למעבדה הכימית שלו אם לא יקבל תמיכה ברורה מן הוועד הפועל בתכנית הסוכנות היהודית.

אף על פי כן לא נתקבלה הכרעה בקונגרס כפי שדרש וייצמן. ההכרעה נדחתה למועד כינוס הקונגרס הציוני הבא. גם באמריקה, ביקש מרשל להאט את קצב ההתקדמות משום שחש כי תכנית הסוכנות המורחבת עדיין איננה מתקבלת על דעתם של רבים מקרב האישים הלא-ציונים ויש צורך בבירורים נוספים ופעולות הסברה.

ספטמבר

מתיחות השתררה בין הציונים והלא-ציונים באמריקה על רקע מעורבותם הגוברת של הארגונים הלא-ציוניים, בעיקר הג'וינט, בתכנית קרים – תכנית להתיישבות יהודית חקלאית בדרום אוקראינה ובקרים – שיזם המשטר הסובייטי ברוסיה וזכה להסכמת הג'וינט להשתתף במימון התכנית בסכום של 400,000 דולר. מאיר וייסגל, במאמר בביטאון הציוני New Judea, ביטא את עמדת ההסתדרות הציונית: "סעד לפליטים הנידחים – בבקשה. – – – אך אל לנו להרשות שיטו את משאבי העם היהודי וכוחו מארץ-ישראל. – – – התיישבות – מקומה רק בארץ-ישראל, ביתו הלאומי של העם היהודי".

נובמבר

ועדת המנדטים של חבר-הלאומים פרסמה דו"ח על המצב בארץ-ישראל ובו ביקורת חריפה על העלייה ההמונית לארץ. פרסום זה זעזע את ההנהגה הציונית, שהבינה בבת אחת כי היה זה מחדל חמור להזניח את זירת חבר-הלאומים בג'נבה. הכרה זו הביאה את ההנהלה להחלטה להחזיק בג'נבה איש-קשר קבוע. לתפקיד זה נבחר ויקטור יעקבסון, אותו מילא בהצלחה עד מותו ב-1934.

בהולנד פרץ משבר חמור בין הציונים והלא-ציונים השותפים בהנהלת קרן-היסוד המקומית סביב שאלת השליטה בקרן. וייצמן נאלץ להתערב לטובת הלא-ציונים כדי להציל את הקרן בהולנד מהתמוטטות.

דצמבר

ועד שליחי הקהילות באנגליה קיבל בסוף דצמבר החלטה להצטרף לסוכנות היהודית המורחבת. התפתחות זו חיזקה מאד את מעמדם של תומכי תכנית הסוכנות הן במחנה הציוני והן במחנה הלא-ציוני באמריקה. לימים התברר כי רק באנגליה היו הארגונים היהודיים הגדולים מוכנים להצטרף לסוכנות היהודית. בכל ארצות המערב האחרות, בכלל זה ארצות-הברית, נמנעו הארגונים היהודיים מצעד כזה וההצטרפות לסוכנות היהודית היתה על בסיס אישי.