ינו 052015
 

בציבור היהודי כבר הבשילה ההכרה כי אין לצפות לשינוי של ממש במצב היהודים בפולין, גם אחרי ה"אוגודה". ד"ר רייך התפטר מראשות ה"קולו". במקומו בא ד"ר הארטגלס, שהיה מקורב לגרינבוים, אף שנחשב מתון ממנו ובחירתו נועדה לגבש קו של פשרה בין רייך לגרינבוים, קו שיאמץ מצד אחד את העקרון שיש לנהל משא-ומתן תמידי עם הממשלה כדי להבטיח את הזכויות המובטחות על פי ה"אוגודה"; אך מצד שני, יש להדגיש את הממד הלאומי של הפוליטיקה היהודית.

ממשלת סקז'ינסקי התפטרה במאי 1926, על רקע התגברות המתיחות במדינה בין חוגי הימין הקתולי לחוגים שהתרכזו סביב פילסודסקי, מן המרכז ועד השמאל. הממשלה הימנית הקיצונית בראשות ויטוס, שהחליפה את ממשלת סקז'ינסקי, נקלעה לעימות חזיתי עם תומכי פילסודסקי.

מאי

בהפיכה צבאית מהירה, ללא שפיכות דמים ובתמיכת מפלגות שהכריזו על שביתת פועלים כללית, ששיתקה את המדינה ומנעה אזעקת תגבורות של נאמני הממשלה, תפס פילסודסקי את השלטון. הממשלה והנשיא התפטרו. הוקמה ממשלת מעבר עם פילסודסקי כשר-הצבא. בתוך שבועיים התקיימו בחירות לנשיאות במסגרת האספה הלאומית (הסיים והסנאט). פילסודסקי לא קיבל את בחירתו בידי האספה הלאומית. המדינה נקלעה לתקופת מבוכה ובלבול. נראה שפילסודסקי ביקש לבסס את המשטר החדש לא על תמיכת השמאל, כי אם על תמיכת הימין המובס דווקא. הוא הצליח בתמרוניו והשיג תיקונים בחוקה, שחיזקו את מוסד הנשיאות והממשלה על חשבון הסיים, בתמיכה פסיבית של הימין ותוך התנגדות של השמאל המבולבל.

הציבור היהודי קיבל בדרך כלל בברכה את ההפיכה. גרינבוים תמך בהתלהבות במהלך של פילסודסקי. אך עד מהרה התרבו סימני המבוכה במחנה הציוני. רבים חששו מפני התיקונים, שיאפשרו לממשלה לשנות את החוקה כאוות נפשה. הממשלה החדשה, שהתנהלה בחסותו של פילסודסקי, שמרה על עמימות בכל הקשור לתכניותיה המדיניות. כל זה סייע לה לשקם את יחסיה עם הכנסייה ועם חוגי ההון בממלכה ולזכות גם בהסכמתם של חוגי הימין. הקואליציה שזוהתה עם הממשלה ועם המשטר החדש אימצה את הסיסמה "סאנאציה מוסרית", מונח שמשמעותו היתה שיפור חברתי ומוסרי.

יולי

ראש-הממשלה, בארטל, בנאום ב-17 ביולי, התייחס מפורשות לעניין היהודי: "מתום הנחה, שהאנטישמיות הכלכלית מזיקה למדינה, רואה הממשלה כדבר חיוני להקפיד בפעולה על עקרון הצדק והאובייקטיביות, תוך שמירה על כך שבמיסוי ובאשראי ינהגו אך ורק על פי מניעים ענייניים ולא לאומיים ודתיים. – – – הממשלה לא תכרות שום הסכמים חשאיים עם האוכלוסייה היהודית, אך תעמוד איתנה על מימוש החוקה. שעות המסחר חייבות להיקבע תוך שמירה על נורמות העבודה המחייבות, בהתאם לאינטרסים של הקונים והמוכרים כאחד. הממשלה תבטל את כל ההגבלות החוקיות שהוטלו בעבר על יהודים על ידי שלטונות השעבוד".

בדבריו רמז בארטל ל"אוגודה", שבעיני המשטר החדש איפיין את מערכת היחסים המעוותת עם המיעוט היהודי. בעוד שההסכמות של ה"אוגודה" התייחסו לענייני התרבות והדת בעיקר, נאומו של ראש-הממשלה נגע בעצב החשוף של היחסים הכלכליים בין היהודים והפולנים. נאומו של ראש-הממשלה התקבל בהתלהבות בעיתונות היהודית וברחוב היהודי. אותה שעה התנהל מאחורי הקלעים משא-ומתן בין הממשלה לבין נציגי ה"קולו" על השינויים הנדרשים לשם ייצוב היחסים בין המיעוט היהודי לבין המדינה.

אוגוסט

בממשלה יזם שר-הפנים דיון רציני בסוגיה "האם פולין היא מדינה חד-לאומית או מדינת לאומים?". בתזכיר שהכין קבע כי התבוללות לאומית של המיעוטים היא בלתי-ריאלית; הכיוון הנכון הוא להשתית את מערכת היחסים עם המיעוטים על בסיס של ממלכתיות משותפת. בסוגיה היהודית קבע, כי "חסרה מדיניות ממשלתית עקיבה לגבי היהודים. האדמיניסטרציה המקומית והציבור הפולני מגלים כלפיהם יחס שלילי על רקע רגשי גזעי". בניתוח העמדות בתוך הציבור היהודי ובמחנה הציוני מגלה המסמך בקיאות והיכרות עם חילוקי הדעות בין הפלגים השונים ביהדות ואף במחנה הציוני. הוא קובע כי לא הסיסמאות הפוליטיות כי אם המצב הכלכלי הוא שמעניין את ההמונים היהודיים הנאבקים על הישרדותם.

המיעוטים הלאומיים האחרים, בעיקר האוקראינים, זעמו על גילויי ההתקרבות בין היהודים לבין הממשלה. פרשת רצח פטלורה בפריס הגבירה את האיבה. פטלורה נחשב גיבור לאומי אצל האוקראינים ואילו בעיני היהודים היה אחראי לפוגרומים ולרציחות ההמוניות של היהודים באוקראינה בזמן מלחמת האזרחים שם, בין הלבנים והאדומים. עתה נחלצה היהדות העולמית להגן על שוארצבארט, והעיתונות האוקראינית התפוצצה מזעם.

למרות השיפור הניכר ביחסי המשטר והיהודים, למרות ההצהרות המעודדות, לא חלה תמורה ממשית בשטח, להוציא מחוות שוליות; הבולט שבהם היה הוצאת חוזר המודיע על ביטול ה"נומרוס קלאוזוס"; אך בפועל לא השתנו הדברים בשטח; הממשלה גילתה אותה הססנות שנמצאו בממשלות שקדמו לה. משטר פילסודסקי, ששאף ללגיטימציה ולייצוב, כבל את ידיו בהתקשרותו עם הימין ועם חוגי הכנסייה ולא העז לחולל שינויים רדיקליים ברוח התפיסה הפדרלית שבה דגל פילסודסקי בשעתו. התנהלות כבדה זו קיבלה ביטוי גם ביחסי המשטר עם המיעוטים הלאומיים האחרים, שהתאכזבו עמוקות מן המשטר החדש.

משטרו של פילסודסקי, שנשען במידה רבה על תמיכת הצבא, לא היה מסוגל להתנתק מהלכי הרוח האנטישמיים שחלחלו עמוקות הן בחברה הפולנית וביתר עוצמה בצבא וגם באליטה האינטלקטואלית והפרוגרסיבית בפולין ואפילו בחוגי השמאל. אחד מתומכיו ודובריו הבולטים של פילסודסקי, עורך השבועון "גלוס פראבדי", סטפיצ'ינסקי, שבדרך כלל התבטא בזכות דו-קיום פולני-יהודי, הנה בסוגיית השרות הצבאי של היהודים כתב: "איני יכול לרחוש אמון ליהודים המחפשים קריירה צבאית ולחלוק עמהם בלי סייג בסודות כוחנו המזויין ותכניות ההגנה, מכיוון שבפסיכיקה של המוני היהודים חסרה התקשרות עם ארץ וזיהוי האושר האישי עם טובת המדינה. מצד אחר, הם שואבים מספרי התלמוד ציווי מוסרי לבגידה ולהונאת יחידים ועמים הזרים לדתם".

דצמבר          

עם זאת, ה"קולו" היהודי היה מודע לעובדה שהמשטר החדש מבודד בהתנגדותו העקרונית לאנטישמיות במדינה, ועל כן למרות האכזבה העמוקה מביצועי המשטר בשאלה היהודית, נמנע הבלוק היהודי מלתקוף את הממשלה, ובהצבעה על התקציב, שבו לא ניתן ביטוי להתחשבות במצוקה היהודית, בחרו הצירים היהודים להימנע ולא הצביעו נגד.