ינו 052015
 

בפברואר נחתם הקונקורדאט בין מוסוליני לבין הוותיקן, שהשיב לכנסייה הקתולית את מעמדה כדת המדינה. ב-10 במאי הצהיר מוסוליני בעצרת המפלגה הפאשיסטית, כי ליהודים אין כל סיבה לדאגה: "איש לא יטריד אותם, כפי שאיש לא יטריד את אלה שאמונתם ודתם שונות".

בשנים 1931-1930 פורסמו כמה תקנות-חוק שנועדו להסדיר את חיי הקהילות היהודיות. האוכלוסיה היהודית אורגנה ב-26 קהילות אוטונומיות, שכל אחת מהן היתה רשאית להטיל מס גולגולת על חבריה. אלה התאגדו במסגרת קונפדרטיבית לאומית – "איגוד הקהילות היהודיות באיטליה" (Unione delle Comunita Israelitiche Italiane). ההנהגה היהודית קידמה חוק זה בברכה, כיוון שראתה בו הרחבה וביסוס של הסמכות היהודית הפנימית.

במאי 1930, בראיון לעורך העיתון  הגרמני "ברלינר טאגבלאט", כי הוא אינו מכיר שם תנועה פאשיסטית  מחוץ לאיטליה. "הפאשיזם האיטלקי הוא משהו שונה לחלוטין. – – – הפאשיזם האיטלקי שונה מחיקויו הגרמני בכך שהוא אינו אנטישמי".

מן הבחינה הדוקטרינרית היה בוודאי הבדל מהותי בין הפאשיזם הממלכתי לבין הנאציזם הגזעני. אך בהתבטאויות פרטיות ובמאמרים בלתי חתומים שפרסם במשך השנים לא הסתיר מוסוליני את סלידתו מן היהודים ואת התנגדותו לציונות. בהזדמנות אחת אמר : "אינני אוהב את היהודים, אך יש להם השפעה עצומה בכל מקום; מוטב לא להציק להם".

ביולי 1932 מינה מוסוליני את גואידו יונג, כלכלן ממוצא יהודי, כשר האוצר.