ינו 062015
 

עלייתה המטאורית של המפלגה הנאצית, על רקע המשבר הכלכלי והמדיני שבו היתה החברה הגרמנית אחוזה מאז 1929, טרפה את קלפיהם של כל הזרמים, התנועות, המפלגות והגורמים שהרכיבו את הציבור היהודי בגרמניה, וגם התנועה הציונית לא יצאה מכלל זה. המבוכה, הבלבול, התדהמה נוכח השינויים הדרמטיים המהירים שהתרחשו בזירה הפוליטית והגאות העצומה של הגל האנטישמי, שיתקו את יכולת הפעולה המשותפת נגד הנחשול, אך לא שיתקו את הויכוחים הפנימיים וחילוקי הדעות בתוך הציבור היהודי. על הפרק עלתה השאלה אם ניתן לקיים הידברות עם הגורמים הלאומנים בזירה הפוליטית הגרמנית; אך עד מהרה גברה ההכרה כי אין שום סיכוי למשא-ומתן כזה. מתסכלת מאד היתה ההכרה כי כל מאמץ ההסברה האדיר שהושקע בקרב הציבור הגרמני כדי לבלום את המתקפה האנטישמית על היהדות, לא היה בו כדי להשפיע או לשנות בכהוא זה את הלכי הרוח בחברה הגרמנית.