ינו 062015
 

ווקופ כיוון את מדיניותו על פי חזונו אודות הקמת אומה ארצישראלית אחת. בהתאם לכך פעל ליצירת איזון מספרי בין היהודים והערבים, מצד אחד, ולהגשמת תכנית המועצה המחוקקת, שהקמתה נדחתה עד כה, מצד שני.

השנים 1935-1932 היו שנות שיא בעלייה היהודית. ב-1932 היה מספר העולים 9,553, לעומת 4,075 בשנת 1931. בשנת 1933 מספר העולים היה 30,327; בשנת 1934 – 42,359; בשנת 1935 – 61,854. אלה היו השנים הראשונות של "העלייה החמישית", בהן נוצרה "המסה הקריטית" של הישוב היהודי בארץ. שיעור היהודים באוכלוסיה גדל מ-16.9% ב-1931 ל-28.1% ב-1936. ב-1933 כבר מנה הישוב היהודי כרבע מיליון נפש. גידול דרמטי זה התאפשר לא רק תודות לשיפור במצבו הכלכלי של הישוב, לאחר שהתאושש משנות המשבר הקשה בסוף שנות ה-20' ותודות ללחץ הגובר לעלייה על רקע ההרעה במצבם של היהודים במרכז ובמזרח-אירופה, כי אם במידה לא מבוטלת גם תודות למדיניותו הליברלית של הנציב, שראה בחיוב את גידול מספריו של הישוב היהודי עד ליצירת שיווי משקל בין שני העמים בארץ. הנציב הצליח לשכנע את הממשלה הבריטית לאמץ קריטריונים גמישים יותר המתחשבים לא רק בכושר הקליטה הכלכלי הקיים, כי אם גם בשיקולים של התפתחות אפשרית, כלכלית או פוליטית, בטווח הרחוק.

בשנים 1933-1932 גדלו ממדי העליה הבלתי-לגלית. היא נאמדה בכ-22,400 נפש. רובם הגיעו לארץ כתיירים, שנשארו בארץ לאחר שפג תוקף אשרת התייר שלהם. הממשלה עשתה כל מאמץ לצמצם את הקף התופעה ולקזז את מספרי הבלתי-לגליים ממספר רישיונות העלייה המענק לסוכנות היהודית. ב-1933 החלו לצוד תיירים כאלה, אך בלא הצלחה של ממש. אותה שנה גורשו מן הארץ 119 תיירים, מהם כמה פושעים פליליים. הסוכנות היהודית התייחסה בשלילה לתופעת העלייה הבלתי-חוקית, שסיכנה את הסדרי העלייה הלגלית עם הממשלה. אבל הסוכנות היהודית לא העזה לצאת בפומבי נגד התופעה, שהיחס הציבורי אליה היה אוהד ועלה בקנה אחד עם עקרון ציוני מקודש של זכות יהודי לעלות לארץ, בלא חשבון.

הצד השני במדיניותו של ווקופ התבטא בהרחבת ההגנה על הפלח הערבי וקידום תכנית המועצה המחוקקת. לרשותו עמד דו"ח פרנץ', שהוגש לממשלה ב-1932. לואיס פרנץ' ערך את חקירותיו בשנים 1932-1931. הדו"ח שלו פורסם רק ביולי 1933. ממצאיו חזרו ואישרו את היקפה המוגבל של תופעת הנישול; אך עיקרו של הדו"ח נסב על בדיקת אפשרויות הפיתוח בארץ-ישראל, וכאן הגיע פרנץ' למסקנות פסימיות למדי: אין בידי הממשלה אדמות שניתן להעמיד לצורך שיקום ערבים מחוסרי קרקע או לצורך התיישבות יהודית. גם ההנהגה היהודית וגם ההנהגה הערבית מתחו ביקורת נוקבת על הדו"ח. ב-10 במרס הוגש לממשלה תזכיר, פרי עטו של חיים ארלוזורוב, בו כפר בממצאיו ובמסקנותיו של פרנץ'. המלצותיו של פרנץ' אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות איגרת מקדונלד. משמעות דו"ח פרנץ' היא "ניסיון לכפות שימורו של סטטוס קוו כלכלי וחברתי בארץ-ישראל, שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים של האוכלוסיה הכפרית הערבית ועם דבקות במדיניות להקמת הבית הלאומי היהודי".