ינו 062015
 

לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933, החל תהליך של התקרבות בין שני המשטרים. תהליך זה לא הדאיג תחילה את יהודי איטליה, שכן הוא התרחש בשנים בהן יחסו של המשטר ליהודים באיטליה היה נינוח ביותר. נוספה לכך הסברה שרווחה בקרב היהודים כי מוסוליני הוא המדינאי האירופי היחידי המסוגל למתן את היטלר. מוסוליני עצמו האמין בכך. האיש שתיווך בין מוסוליני להיטלר בשנים 1933-1930 היה המאיור רנצטי (Renzetti). בשיחות שקיים עם הנאצים שמע מהם כי הם מבחינים בין המקרה היהודי באיטליה לבין הבעיה היהודית בגרמניה. באיטליה חי מיעוט יהודי קטן, שמוצאו מיהודי ספרד ופורטוגל ומיעוט זה התבולל במידה רבה בסביבתו האיטלקית; ואילו יהודי גרמניה הם מיעוט גדול, שמוצאו מגאליציה, מקום שם חי "האלמנט היהודי המסוכן ביותר"; הגרמנים גם אינם נוטים למזג בתוכם מיעוטים זרים כמו האיטלקים.

סמוך לעלייתו של היטלר לשלטון אמר מוסוליני לשגריר הגרמני: "לו הייתי בגרמניה, יש להניח שגם אני הייתי אנטישמי".

כאמור, נוכח עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ורדיפת היהודים שם, נטה מוסוליני להציב את עצמו כמגן ליהודים וגינה את המסע האנטי-יהודי בגרמניה; אך משהתהדקו יחסי מוסוליני-היטלר על רקע ההתפתחויות הבינלאומיות, האמביציות הגלובליות של מוסוליני וקלקול היחסים עם מעצמות המערב, חל שינוי במדיניות כלפי היהודים. מוסוליני בחר ליישר קו עם המדיניות האנטישמית הנאצית. מגמה זו קיבלה ביטוי גובר בעיתונות הפאשיסטית מ-1934 ואילך.

16 בפברואר. מוסוליני קיבל לראיון את נחום סוקולוב, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, והצהיר באוזניו כי הוא חש "התעניינות לבבית" כלפי היהודים בכלל וכלפי הבית הלאומי היהודי בפרט.

31 במרס. מוסוליני פנה אל הפיהרר וביקש למנוע הטלת חרם כלכלי על יהודי גרמניה.

אפריל

6 באפריל. מוסוליני הורה למשרד החוץ האיטלקי להודיע לתעשיין היהודי פדריקו יאראק, כי הוא אינו מתנגד לכך שיהודים גרמנים יהגרו לאיטליה, "ובלבד שלא יעסקו בפוליטיקה המנוגדת לאינטרסים הן של איטליה והן של גרמניה".

19 באפריל. בשיחה אם גרינג, ביקש מוסוליני להקל מן הלחץ על יהודי גרמניה.

20 באפריל. בשיחה עם הרב סאצ'רדוטי, גילה מוסוליני אמפתיה למצבם של יהודי גרמניה והביע ביטחונו כי המצב ישוב לתיקונו. באותה הזדמנות ביקש מן הרב לקשר בינו לבין מנהיגי היהדות הבינלאומית. לאכזבתו שמע מפי הרב כי "העולם היהודי איננו מאורגן ולכן אין לו מוסדות מייצגים". סאצ'רדוטי עצמו הסכים מאוחר יותר לצאת בשליחותו של מוסוליני לג'נבה ופאריס, כדי להשיג את תמיכתם של הארגונים היהודיים החשובים בתכניתו של מוסוליני לתווך בין היהדות העולמית לבין היטלר.

26 באפריל. מוסוליני נפגש עם וייצמן. הוא חזר והביע תמיכתו במטרות הציונות, ואילו וייצמן נשאר מסוייג.

מאי. בעיתון הפאשיסטי הקיצוני, "איל טברה" (Il Tevere), שנוסד בשעתו על ידי מוסוליני עצמו וביטא במידה רבה את דעותיו של הדוצ'ה, פרסם העורך, אינטרלאנדי, את המאמר "אבות הגזענות", בו כתב:

כבר זמן רב שואלים אנטישמים מתוך הכרה את עצמם, כיצד מעיזים היהודים להתלונן על ההתקפות החריפות שלאומנים אחדים מבצעים נגדם  – והלא היהודים עצמם הם כיום, כפי שהיו מאז ומתמיד, אלופי הלאומנות הצרה המסוגרת ביותר. – – – לו רצינו יכולנו להביא כאן את כל העדויות על גאוות הגזע האבסורדית הזאת המונעת עכשיו, כפי שתמנע תמיד, מבני עם ישראל אותה התבוללות שבעלי שאר רוח תמיד ייחלו לה. יש לנו לכך כאן באיטליה, ארץ שבה גרעין מצומק של בני ישראל (אכן מצומק וזעיר ביחס להמונים של האומה) ממשיך לקיים את פולחנו, את אמונותיו התפלות, את שנאותיו – – – ואת האינטרסים שלו, ואינו מוכן לאותה התמזגות שעיצובה של מדינה לאומית בעלת עוצמה מחייבת. – – – כל סוגי הגזענות אינם אלא תולדה של הגזענות השמית או הגנה מפניה.