ינו 062015
 

עליית הנאצים לשלטון בגרמניה השפיעה עמוקות על הלכי הרוחות ועל המערך הפוליטי בפולין. מפלגתו של דמובסקי עברה תהליך של רדיקליזציה לאומנית, שמשמעה היה הקצנה אנטישמית. מגמה זו לא פסחה גם על מחנהו של פילסודסקי. המנהיג עצמו, ששלט בפולין ביד רמה, לא נתן ביטוי לעמדתו בסוגיה היהודית, אך שמר על עמדתו הממלכתית העקרונית בשאלת המיעוטים.

אחת השאלות הראשונות שהועמדו למבחן ביחסי פולין-גרמניה היתה שאלת האזרחים היהודים הפולנים (כ-80,000 נפש) שהתגוררו בגרמניה.

אפריל

ארגון הסוחרים היהודים בפולין החליט ליזום חרם על סחורות גרמניות. נוסדה "ועדה מרכזית לפעולה כלכלית אנטי-היטלרית". היזמה נתקלה בקשיים, כאשר התברר כי הציבור היהודי ברובו אינו נרתם לפעולות החרם ואינו מקיים אותו.

מאי

בוועידה שקיים משרד החוץ הפולני, בתחילת מאי, על יחסי פולין-גרמניה, הוחלט למתן את ההתערבות הפולנית בהגנה על האזרחים הפולנים היהודים בגרמניה ולהפסיק את התמיכה הממשלתית בפעולות החרם היהודי הכלכלי נגד גרמניה, אף כי היא לא תמנע את פעולות המחאה היהודיות נגד גרמניה.

בבחירות לקונגרס הציוני ה-18, בפולין הקונגרסאית, ירד כוחם של הציונים הכללים, שזכו רק ב-12% מן הקולות ובלטה עלייתו של השמאל הציוני (מפא"י), שזכה בלמעלה מ-40% מן הקולות, ועליית הרביזיוניסטים (30%). בגליציה שמרו הציונים הכלליים על כוחם.

אגודת-ישראל, שייצגה את האורתודוכסיה האנטי-ציונית, והבונד צברו כוח מתחילת שנות ה-30', על רקע הופעתן כמפלגות שעיקר עניינן הוא הציבור היהודי בפולין והמאבק על זכויותיו. דרכו של הבונד היתה שונה לחלוטין מזו של אגודת-ישראל, כיוון שהוא שמר על קו אופוזיציוני תקיף למשטר, גם בימי פילסודסקי, בעוד שאגודת-ישראל זוהתה עם קו של שתדלנות והתרפסות למשטר, קו שהשתנה אמנם עם הסתלקותו של פילסודסקי.