ינו 062015
 

אפריל

הקבינט הבריטי נענה לעצומה שהופנתה אליו מצד קבוצת נכבדים יהודים – נוויל לאסקי, ליאונרד מונטיפיורי, ליונל כהן, אוטו שיף – להקל זמנית על כניסת פליטים יהודים, על ידי השעיית התקנה המחייבת הוכחת עצמאות כלכלית מכל מי המבקש להגר או לשהות זמנית בבריטניה. יוזמי העצומה התחייבו לדאוג לכך ששהות הפליטים בבריטניה תהיה זמנית והאחריות לכיסוי הוצאותיהם תהיה על הקהילה היהודית בבריטניה, כך שלא יפלו למעמסה על הציבור הבריטי. במסגרת זאת נכנסו לאנגליה, עד סוף 1938, כ-30,000 פליטים מגרמניה ויהדות בריטניה נשאה בעול ההוצאות הכספיות בשיעור של כ-3,000,000 ליש"ט. ההסדר חל רק על יהודי גרמניה, וההנהגה היהודית השלימה עם הקו הממשלתי הקשוח, שגרס כי פליטים יהודים מארצות מוצא מזרח-אירופיות יוחזרו לארצותיהם. באופן זה, ב-1936, כ-3,800 יהודים מארצות כפולין והונגריה הוחזרו לארצותיהם. שיף טיפח יחסים מצויינים עם הממשל שאפשרו לו להגיש סיוע של ממש לפליטים מגרמניה; אך זה נעשה על חשבון הפליטים היהודים האחרים. שיף ומנהיגות ועד שליחי הקהילות היו שותפים למדיניות משרד הפנים שלאחר סיפוח אוסטריה בידי הנאצים, החזירה את הנוהל הדורש השגת ויזות כניסה לבריטניה על ידי הפליטים המחפשים מקלט בממלכה, כדי להבטיח ויסות וסינון מתאים של הפליטים.

עליית הנאצים לשלטון והחרפת המדיניות כלפי היהודים הביכה מאד את המנהיגות היהודית בבריטניה. מצד אחד, ביקשו להפגין מחאה נגד התנהגות גרמניה הנאצית; מצד שני, ביקשו להחליש ככל האפשר את הרושם כי יהודי בריטניה מוכנים לצאת מעורם רק בעניינים יהודיים במובהק. הארגונים היהודיים הגדולים סירבו להזדהות עם הקריאה לחרם על סחורות גרמניה, כל עוד זו עמדה בסתירה למדיניות "הפייסנות הכלכלית" שהוליכה ממשלת בריטניה.