ינו 062015
 

ינואר

8 בינואר. נחתם הסכם עבודה בין הפועלים היהודים והפועלים הערבים בנמל חיפה על חלוקת עבודת הסוורות במשלוחי ההדרים.

12 בינואר. בירושלים התקיימה האספה המייסדת של התאגדות העיתונים בארץ-ישראל.

הממשלה הוציאה "פקודה להגנת האריסים 1933", שבאה במקום הפקודה משנת 1929. היא הרחיבה את הגדרת האריסים הזכאים להגנה. אבל ווקופ ניגש להבטיח את גורלם של הפלחים העניים, שלרשותם חלקות אדמה קטנות והם נאלצים למכור אותן כדי להיחלץ מחובות. המגמה שניכרה אצל הציונים לרכוש גם חלקות אדמה קטנות אצל הפלחים, בעוד שבעבר עיקר הרכש היה מן האפנדים, היא שדרבנה את ווקופ ליזום חקיקה חדשה האוסרת מכירת קרקע אלא אם תישאר בידי בעליה "יחידת קיום" שגודלה ייקבע בהתאם לצורת העיבוד. יזמה זו של הנציב נתקלה בהתנגדות מוחלטת של ההנהלה הציונית. הנציב לא נרתע ואף השיג את הסכמת הממשלה לחקיקה החדשה; רק מאורעות 1936 גרמו להשעיית היזמה.

פברואר

24 בפברואר. מוסה כאזם אל חוסייני יזם אספה בירושלים, שבה הוחלט לשגר משלחת לנציב בדרישה לבלום את רכש הקרקעות של היהודים ואת התגברות העלייה. בפגישה עם הנציב, הבהיר ווקופ למשלחת הערבית כי אינו רואה מקום לאסור מכירת קרקעעות, אך הוא בודק את מצב האריסים והפלחים הערבים ובוחן דרכים להגן על זכויותיהם ועל בסיס קיומם. הוא רואה את עקרון יכולת הקליטה הכלכלית של הארץ כעיקרון צודק, אבל הוא יפעל למניעת העלייה הבלתי-ליגלית.

28 בפברואר. בפתח-תקווה פרצה שביתת פועלי בניין, שדרשו לשפר את תנאי עבודתם. תגרות פרצו בין השובתים לבין מפירי שביתה מקרב חברי בית"ר הרביזיוניסטים. שוטרים בריטים שמרו על המקום משך ימי השביתה ואסרו עשרות פועלים מקרב השובתים, חברי הסתדרות העובדים. המוסדות הלאומיים נכנסו בעובי הקורה וניסו לתווך בין הסתדרות העובדים לבין הקבלנים, אך ללא הצלחה. רק בתחילת מאי נחתם הסכם בין ההסתדרות לבין הקבלנים והשביתה הסתיימה. ריבוי סכסוכי העבודה, בעיקר בענף הבנייה ובחקלאות החריף מאד את היחסים בין חברי ההסתדרות ומפא"י לבין הרביזיוניסטים ואנשי בית"ר, שפעלו לשבירת השביתות, כחלק מן המאבק הפוליטי עם תנועת העבודה.

מרס

26 במרס. בעקבות האספה הערבית בירושלים התכנסה אספה גדולה ביפו, בה הוחלט להפסיק את שיתוף הפעולה עם ממשלת המנדט.

אפריל

8 באפריל. שר המושבות, קנליף ליסטר, הגיע לביקור בארץ ושהה בה שמונה ימים. וייצמן וארלוזורוב ליוו את השר בביקוריו ברחבי הארץ. הוועד-הפועל הערבי פרסם כרוז הקורא להחרים את ביקורו של השר הבריטי.

12 באפריל. הונחה אבן הפינה למכון זיו ברחובות.

17 באפריל. תהלוכה של חברי בית"ר ברחובות תל-אביב הותקפה על ידי קבוצות פועלים, שטענו כי המפגינים צועדים במדים נאציים.

26 באפריל. באספת הוועד הלאומי נידון מצב יהודי גרמניה והוחלט לגבש בשיתוף עם הנהלת הסוכנות תכנית פעולה להתיישבות עממית של יהודי גרמניה בארץ-ישראל.

מאי

9 במאי. הוועד הלאומי דן בשאלת מצבם של יהודי גרמניה. נבחרה ועדה בהרכב ביאליק, דיזינגוף, א. וינשל, ב"צ מוסינזון, דוד רמז. זו פרסמה קול-קורא על רדיפת היהודים בגרמניה. העם היהודי נקרא לרכז כוחותיו במלחמה על קיומו, כבודו וזכויותיו בארצות הגולה; עמי העולם נקראו להרים קולם נגד הרדיפות.

31 במאי. בחיפה תקפו פלוגות "הפועל" משתתפי תהלוכה של חברי בית"ר. המשטרה עצרה כמה מן המשתתפים בתגרה.

יוני

16 ביוני. חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, נרצח בחוף תל אביב, שעה שטייל שם עם רעייתו. ב-19 ביוני נעצר אברהם סטבסקי כחשוד ברצח. שני חשודים נוספים, יהודה מינץ וצבי רוזנבלט נעצרו ב-21 ביולי.

יולי

14 ביולי. שר-המושבות הודיע בפרלמנט על החלטת הממשלה להקצות מלווה בסך 2,000,000 ליש"ט ליישובם מחדש של ערבים מנושלים ולמתן אשראי לפיתוח החקלאות בארץ-ישראל.

17 ביולי. בבחירות לקונגרס הציוני הי"ח השתתפו 56,554 בוחרים (למעלה מ-90% מבעלי זכות הבחירה). ארץ-ישראל שלחה 50 צירים לקונגרס. התוצאות היו כדלקמן: רשימת פועלי ארץ-ישראל – 34, הרביזיוניסטים – 5, הציונים הכלליים – 4, הפועל המזרחי – 3, המזרחי – 1, התאחדות התימנים – 1, הפועלים התימנים – 1, הציונים הרדיקלים – 1.

23 ביולי. המשטרה ערכה חיפושים ומעצרים בכמה ערים ומושבות בארץ. חיפושים אלה נמשכו כמה שבועות. העצורים הואשמו בהשתייכות לארגון מחתרתי בלתי-חוקי בשם "ברית-בריונים", בהנהגת אבא אחימאיר, שמטרתה לפעול נגד ממשלת המנדט המונעת הקמת המדינה היהודית.

אוגוסט

11 באוגוסט. הממשלה הודיעה על הענקת אלף רישיונות עלייה ליהודים מגרמניה, על חשבון מכסת רישיונות העלייה הבאה.

31 באוגוסט. אושרה פקודת ההגנה על האריסים. היא קבעה כי כל אריס שהחזיק בקרקע ועיבד אותה במשך שנה לפחות ייחשב "אריס חוקי" ולא ינושל מאדמתו, אלא בנסיבות מיוחדות המפורטות בפקודה. אריס לא יעזוב את אדמתו אלא אם כן ניתנה לו חלקה חלופית במקום אחר ובאישור הנציב העליון.

ספטמבר

התקיימה אספה כללית ראשונה של ארגון החקלאים היהודי-ערבי בגליל העליון, שהוקם לאחרונה.

אוקטובר

13 באוקטובר. הוועד-הפועל הערבי קרא לשביתה כללית בארץ ולהפגנה נגד הממשלה בירושלים. ההפגנה פוזרה בכוח על ידי המשטרה. ימים אחדים לאחר מכן נערכה הפגנה ביפו. המשטרה פתחה באש על המפגינים שסירבו להתפזר. 26 איש נהרגו באש השוטרים. התסיסה בקרב הערבים עוררה דאגה בקרב ההנהגה הציונית ובחוגי השלטון. בשונה מהתפרצויות קודמות, אופיין של הפגנות לא היה דתי כי אם לאומי. ניכר היה שהלכי הרוחות בארץ-ישראל מושפעים מאד מן ההתרחשויות בארצות הסמוכות – מצרים וסוריה – בהן נשא המאבק במעצמות האימפריאליסטיות אופי לאומי מובהק.

20 באוקטובר. המשטרה פתחה במבצע חיפושים אחר תיירים ושוהים בלתי חוקיים בארץ.

27 באוקטובר. הפגנה ערבית שנערכה ביפו על אף איסור הממשלה פוזרה בכוח. מקרב המפגינים נפתחה אש. שוטר אחד נהרג. המשטרה השיבה אש ושלושה מפגינים נהרגו וכ-20 נפצעו.

נובמבר

שר-המושבות הודיע על כוונת הממשלה לכונן מועצה מחוקקת בארץ-ישראל.

13 בנובמבר. בפגישה בין הנציב לראשי העיריות הערביות, שמחו על אירועי השבועות האחרונים בהם נפגעו מפגינים ערבים מאש המשטרה, הודיע הנציב על הקמת ועדת חקירה שתחקור את הסיבות למהומות האחרונות.

21 בנובמבר. משלחת של מוסדות הישוב נפגשה עם הנציב ודרשה להרחיב את מכסות העלייה ולבטל את גזירת הגירוש נגד תיירים יהודים בארץ. הנציב הודיע כי מצוקת היהודים בגולה לא תוכל להשפיע על מדיניות הממשלה בארץ-ישראל. העלייה לארץ חייבת להתנהל על פי חוקי העלייה. דברי הנציב עוררו רוגז בישוב.

 

דצמבר

9 בדצמבר. הפגנה שערכו הרביזיוניסטים בתל אביב יצאה נגד מדיניות העלייה של הממשלה ורדיפת התיירים היהודים בארץ. בהתנגשות עם המשטרה נפצעו 18 איש, ביניהם שוטרים. הנהלת הסוכנות והוועד הלאומי גינו את ההתפרעות והפגיעה בשוטרים.