ינו 062015
 

בינואר נחתם חוזה אי-התקפה בין פולין לגרמניה, שבעקבותיו הגבירה ממשלת פולין את ריסון הפעילות האנטי-גרמנית בפולין. אף על פי כן, האפקט על הציבור היהודי בפולין היה הפוך. מגמת החרם התגברה והשפיעה באופן ניכר על היקף היבוא הגרמני לפולין. ממשלת פולין לא התערבה לפי שעה; אך ביוני 1935 הפסיקה את פעילותה של הוועדה המרכזית לחרם כלכלי אנטי-גרמני. בתגובה יזמו הסוחרים היהודים הקמת "ליגה יהודית להגנת תוצרת פולין". בסיים תקף יו"ר ה"קולו" היהודי (הקבוצה המאורגנת של הצירים היהודים בפרלמנט), יהושע טהון, את החוזה עם גרמניה והזהיר כי הוא עתיד לפגוע לא רק ביהודי פולין כי אם גם בביטחונה של פולין.

בספטמבר הודיע שר החוץ הפולני, בק, במושב המליאה של  חבר-הלאומים על הסתלקות פולין מהתחייבויותיה על פי חוזה זכויות המיעוטים הלאומיים שנחתם בוועידת ורסאי ביוני 1920. התירוץ היה שפולין תהיה מוכנה לחזור למסגרת זו אם היא תחול על כל המדינות שיש בהן מיעוטים. בק הצהיר עם זאת כי זכויותיהם של המיעוטים הלאומיים בפולין לא ייפגעו וממשלת פולין תקפיד לקיים אותם.

ממשלת גרמניה ראתה בחיוב את היזמה הפולנית, למרות הפגיעה במיעוט הגרמני בפולין, כיוון שזו תרמה לערעור חוזה ורסאי, שבעיני המשטר הנאצי היה אבי אבות הטומאה וערעורו הוא בגדר אינטרס עליון של הרייך הגרמני.

גם התגובה היהודית היתה מתונה יחסית. לאורך כל תקופת חלותו של חוזה המיעוטים בפולין, נמנעו נציגי הציבור היהודי מלהפעיל את החוזה כנגד ממשלת פולין, תוך פנייה אל הפורום הבינלאומי, כדי לא לתת מקום להאשמת היהודים בחוסר פטריוטיות ולויאליות.