ינו 062015
 

ינואר

6 בינואר. תגרה פרצה בין חברי בית"ר לבין חברי ההסתדרות בעת פתיחת מועדון בית"ר במושבה. נפצעו אנשים אחדים והמשטרה עצרה כמה מן הנצים.

9 בינואר. בחיפה פרצו תגרות בין פועלי בניין שובתים לבין חברי בית"ר מפירי שביתה. המשטרה אסרה כ-30 פועלים ו-3 מפירי שביתה. העימותים נמשכו כחודש ימים עד שהושגה "שביתת נשק" והושג הסכם.

12 בינואר. תל אביב הוכרה כעירייה והופרדה מיפו.

30 בינואר. ועידת התאחדות האיכרים דנה בשאלת העבודה העברית וקבעה כי ירידת פריון העבודה של הפועל העברי במושבות היא אחד הגורמים המסכנים את העבודה העברית במושבות. היא תקפה את הסתדרות העובדים שאינה עושה כמיטב יכולתה למניעת מעשי האלימות ביחסי העבודה בארץ.

31 בינואר. תגרות פרצו בבית-חרושת למרצפות בפתח-תקוה, בין  פועלים חברי ההסתדרות לבין פועלים חברי בית"ר, על מקומות העבודה במפעל.

פברואר

22 בפברואר. נחנכה מצבת הזיכרון ליוסף טרומפלדור וחבריו בתל-חי.

מרס

1 במרס. בישיבה משותפת של הוועד הלאומי, נציגי הסוכנות היהודית ומשלחת המרכז החקלאי הוחלט לפנות אל תלמידי בתי-הספר ומוסדות ההשכלה הגבוהה להתגייס לעבודות הקטיף, נוכח המחסור הגדול בידים עובדות במושבות.

 2 במרס. בחגיגות פורים בכיכר אלנבי בתל אביב פרצו תגרות בין פועלים לבין רביזיוניסטים. המשטרה התערבה ואסרה כמה מן הנצים.

13 במרס. בוועד הלאומי התקיים דיון סוער על שאלת יחסי העבודה המעורערים בישוב. הוועד קרא לכל הסיעות הפוליטיות לגשת לסידור הסכמי חלוקת עבודה צודקים במשק.

15 במרס. במועצת הקיבוץ הארצי התקבלו החלטות הקוראות להנהלה הציונית לפעול להוצאת הרביזיוניסטים מן ההסתדרות הציונית. המועצה הביעה התנגדות מוחלטת לרעיון בוררות חובה בסכסוכי עבודה המהווה "כניעה לפאשיזם".

אפריל

3 באפריל. ברחובות נחנך המכון למחקר ע"ש דניאל זיו. המכון הוקם בתרומותיהם של משפחות זיו, מארקס וסאקר מאנגליה. בטקס הפתיחה נוכחו הנציב העליון, נשיא ההסתדרות הציונית ונכבדי הישוב.

4 באפריל. משלחת הוועד-הפועל הציוני ביקרה בכפר-סבא בניסיון לתווך בסכסוך העבודה בין הפועלים לבין הפרדסנים במושבה. התיווך נכשל והוכרזה שביתה כללית של הפועלים העברים בפרדסים. הוועד-הפועל קרא לאיכרים להשיב את העבודה העברית לפרדסים. ב-12 באפריל הושג הסכם, שלפיו התחייבו הפועלים לספק עובדים במספר דרוש לכל העונה החקלאית והאיכרים התחייבו לפטר את הפועלים הערבים ולהעסיק רק פועלים עברים. הוועד-הפועל של הסתדרות העובדים יצא בקריאה לחברי ההסתדרות להתגייס לעבודה בכפר-סבא. בתוך ימים אחדים התמוטט ההסכם.

9 באפריל. בירושלים התקיימה ועידת היסוד של "הסתדרות הפועלים הלאומית", מיזמתה של הסתדרות הצה"ר. עיקרי היסוד של ההסתדרות החדשה – עבודה עברית ובוררות חובה לאומית.

13 באפריל. השודד הערבי רב המעללים אחמד חמד אל-מחמוד, המכונה "אבו-ג'ילדה", ועוזרו נלכדו על ידי המשטרה בקרבת שכם. הם נידונו למוות והוצאו להורג באוגוסט.

21 באפריל. התנגשויות בין חרדים וחילונים בתל-אביב על רקע שמירת השבת. התנגשויות אלה נמשכו גם בשבתות הבאות.

26 באפריל. נפתח יריד המזרח בתל אביב. היריד ננעל ב-5 ביוני.

מאי

11 במאי. הפרלמנט הבריטי אישר את המלווה הארצישראלי, על פי המתווה שהכין משרד המושבות: רבע מיליון לא"י לישוב ערבים מנושלים; 933,000 לא"י להשקעות בפיתוח משק המים; 200,000 לא"י להלוואות לחקלאים יהודים וערבים וליישוב חקלאים ערבים בהרים; 210,000 לא"י להקמת תחנת עגינה לספינות הנפט ולייבוש שטחים בנמל חיפה; 407,000 לא"י לבנייני ציבור.

14 במאי. גשמי זעף גרמו לשיטפון הרסני בטבריה. העיר העתיקה נהרסה. מנין הקורבנות: 26 הרוגים ו-10 נעדרים.

15 במאי. נפתח המושב השלישי של אספת הנבחרים. במרכז הדיונים: המאבק על עבודה עברית במושבות והגבלת מכסות העלייה מצד ממשלת המנדט (5,600 רישיונות מול 20,000 שדרשה הנהלת הסוכנות). המוסדות הציוניים העליונים החליטו לפתוח במערכה נגד מדיניות העלייה של הממשלה.

17 במאי. אבא אחימאיר זוכה במשפט רצח ארלוזווב, מחוסר הוכחות.

23 במאי. בהתאם להחלטת אספת הנבחרים התקיים שבתון כללי במחאה על הגבלות מכסות העלייה של ממשלת המנדט. במהלך היום פרצו התנגשויות בין מפגינים רביזיוניסטים לבין המשטרה. נפצעו כ-50 איש. 7 מפגינים נעצרו והובאו למשפט. התפרעויות אלה גונו על ידי סיעות השמאל, שהאשימו את הרביזיוניסטים בפרובוקציה.

יוני

8 ביוני. הסתיים משפט רצח ארלוזורוב. א. סטאבסקי נידון למוות. צ. רוזנבלט זוכה מחמת הספק.

19 ביוני.  בית-הדין גזר את דינם של עצורי "ברית בריונים": אחימאיר נידון ל-21 חודשי מאסר ועבודת פרך. האחרים נידונו לכמה חודשי מאסר אף הם. הם הואשמו על יסוד חוק ההסתה.

יולי

4 ביולי. נפטר המשורר חיים נחמן ביאליק.

20 ביולי. נתקבל ערעורו של סטבסקי והוא שוחרר לאחר שבית המשפט פסק כי הוא מקבל את עדותה של סימה ארלוזורוב כי סטבסקי הוא שרצח את בעלה, אך מאחר שלפי החוק הנהוג בארץ נדרשה עדות מסייעת כדי להפליל אדם במקרה רצח, שוחרר הנאשם, שכן לא נמצאה עדות התומכת בעדותה של אלמנת הנרצח.
28 ביולי. בירושלים התקיימה אספת היסוד של העובדים הערביים בארץ, בראשותו של פח'רי נאששיבי. אנשי המופתי תקפו בחריפות את ההסתדרות החדשה וטענו כי היא קשורה בהסתדרות העובדים של היהודים.
אוגוסט
באניה "ולוס" הגיעו לארץ 350 עולים בלתי-לגליים, חברי "החלוץ". היה זה מבצע אותו יזמו אליהו גולומב וברל כצנלסון, בלא לקבל על כך את אישור ההנהגה הפוליטית ופיקוד ההגנה. ההנהגה הציונית ובן גוריון בראשה התנגדה בתוקף למבצעי העפלה מעין אלה, העשויים לחבל בהסדרים הקיימים עם ממשלת המנדט, המאפשרים עליה ליגלית של עשרות אלפים מדי שנה. אך המצוקה הגוברת של הנוער החלוצי בפולין, שביקש להגיע לארץ בכל הדרכים, הביאה מנהיגים כמו גולומב וברל למסקנה כי יש לפתוח אפיק נוסף, עליה ב', שלא על דעת המוסדות הלאומיים, כדי לתת מענה ללחצי הנוער החלוצי בגולה. אבל לאחר הפלגה נוספת של "ולוס", בספטמבר, שלא עלתה יפה, התברר כי האמצעים העומדים לרשות יוזמי העליה הבלתי-ליגלית אינם מספיקים ופעילות זו נפסקה. לעומת זאת, גורמים אחרים, מהם יזמים פרטיים, מהם המקורבים לארגון ב' ולתנועה הרביזיוניסטית, המשיכו בפעילות זו של העפלה בלתי-חוקית עד שנת 1939, שאז אימצה ההנהגה הציונית את פעילות עליייה ב', כחלק מרכזי במאבק לשבירת מדיניות הספר הלבן.
אוקטובר
18 באוקטובר. חברי "פלוגות הפועל" תקפו אספת רביזיוניסטית בחיפה. בתגרה נפצעו עשרות ו-16 איש נעצרו בידי המשטרה. הוועד הלאומי פרסם הודעה המגנה את המעשה וקוראת לציבור "לא לתת למשטר האלימות להשתלט במחננו". מרכז מפא"י פרסם אף הוא הודעה המגנה את המעשה וקוראת לכל חברי המפלגה להימנע מדרכי לחימה פסולות. גם מטעמה של הנהלת הסוכנות יצאה הודעה המביעה זעוזוע ומגנה את התקיפה בחריפות.
נובמבר
2 בנובמבר. נפטר הברון אדמונד דה רוטשילד. בשעת הלוויתו, שנערכה בפאריס ב-5 בנובמבר, קיימו בארץ שעת ביטול מלאכה ונערכו אזכרות ציבוריות.
בנובמבר 1934 הוגשה תכנית המועצה המחוקקת לממשלה ולפיה תורכב המועצה מנציגים נבחרים של האוכלוסיה ומנציגים ממונים מטעם הממשלה. הייצוג היהודי והערבי יהיה בהתאם ליחסי המספרים באוכלוסיה. לנציב העליון תהא זכות וטו על החלטות המועצה, שיהיה בהן כדי לסכן את השלום בארץ. הסוכנות היהודית לחצה על הנציב לדחות את ההודעה על מימוש התכנית עד לכינוס הקונגרס הציוני הי"ט ב-1935. ביולי 1935 נפגש הנציב בנפרד עם מנהיגי הציונים, בן גוריון ושרתוק, ועם מנהיגי הפלשתינאים, המופתי וג'מאל חוסייני ולאחר מכן גם עם ראגב נאששיבי, ומסר להם את פרטי התכנית.
מאמציה של ההנהגה הציונית להשיג דחייה נוספת של תכנית המועצה המחוקקת לא נשאו פרי. שר-המושבות החדש, ג'ימס תומס, קיבל את עמדתו התקיפה של ווקופ בסוגיה זו. בפעם הראשונה הסתמנה תפנית משמעותית בעמדת הערבים; המופתי ורוב הגורמים הפוליטיים בזירה הפלשתינאית גילו נכונות לקבל את תכנית המועצה המחוקקת, בהסתייגויות מסוימות.