ינו 062015
 

בחירתו של ליאון בלום כראש ממשלת צרפת, בראש החזית העממית של הסוציאליסטים והקומוניסטים, עוררה גל של מחאות וחרפות מצד חוגי הימין הלאומני. "האומה הגאלו-רומית הוסגרה בידי היהודים" – זה היה הטון הרווח בקרב נשאי האנטישמיות בפוליטיקה הצרפתית. בלום הפגין בגאווה את זהותו היהודית. בהזדמנות אחת התבטא כך:

"נולדתי בצרפת והתחנכתי כצרפתי בבתי-ספר צרפתיים. חברי הם צרפתים – – – אני שולט בשפה הצרפתית באופן מושלם ואין לי שמץ של מבטא זר – – – אני זכאי לראות עצמי כמי שהתבולל באופן מלא [בתרבות הצרפתית]. ואף על פי כן אני חש שאני יהודי ומעולם לא חשתי שקיים ניגוד כלשהו, סתירה כלשהי, בין שני איזורים אלה של תודעתי."

בחירתו של ליאון בלום עוררה דאגה רבה בקרב החוגים השמרניים ביהדות צרפת המרוכזים סביב הקונסיסטוריה. אלה האמינו כי עלייתו של בלום לשלטון מספקת תחמושת חדשה לאנטישמים. העצבנות של היהודים הצרפתים הוותיקים כוונה בעיקר נגד המהגרים ממזרח-אירופה, שבעצם נוכחותם מעודדים את הסטריאוטיפים האנטישמיים; עליהם לסגל עצמם מהר ככל האפשר לסביבתם החדשה ולתרבות צרפת – טענו – לשמור על פרופיל נמוך ולהימנע מלהתערב בוויכוחים הפוליטיים, קודם שקנו להם זכות כזו (בעיקר על ידי שירות בצבא).

בדרך כלל הקפידו החוגים הקונסיסטוריאליים לשמור על פרופיל נמוך במאבק נגד גילויי האנטישמיות בצרפת, נמנעו מגינויים והתנגדו להפגנות מחאה נגד מדיניות גרמניה הנאצית כלפי יהודיה. הנוער היהודי בצרפת החזיק כמובן בעמדות רדיקליות יותר ודרש פעולה. "הליגה הבינלאומית נגד האנטישמיות" (שנודעה בראשי התיבות (LICA, שנוסדה ב-1928 על ידי ברנר ליקאש (Bernand Lecach) ומשכה אליה צעירים רבים, גם מקרב הבורגנות היהודית הוותיקה, יזמה את החרם על סחורות גרמניות באפריל 1933, וארגנה הפגנות נגד גילויי אנטישמיות ופאשיזם.

בסתיו 1935 הוקם ביזמת הקומוניסטים היהודיים ארגון "החזית העממית היהודית", כארגון מקביל ל"חזית העממית" שבה התאחדו הסוציאליסטים עם הקומוניסטים בזירה הפוליטית הכללית. בנוסף ל-LICA  ולחזית העממית היהודית פעלה בשטח גם "הפדרציה של האגודות היהודיות", ששאפה ליצור פעולה משותפת לחוגי המהגרים ולחוגים הקונסיסטוריאליים ולציונים. למרות כל המאמצים להשיג שיתוף פעולה בין הארגונים היהודיים התפרקה החבילה ב-1937, בד בבד עם נפילת החזית העממית בראשות בלום. האירועים בארץ-ישראל – המרד הערבי בשנים 1939-1936 – וההתפתחויות הקשות בברית-המועצות החריפו את העימות בין הקומוניסטים לבין הציונים והרסו סופית את הסיכוי לשיתוף פעולה בין הארגונים היהודיים השונים.