ינו 062015
 

ינואר

3 בינואר. בפגישה בין מוסוליני והשגריר האמריקני ברומא, פיליפס, הגיש זה לדוצ'ה את הצעת הנשיא לבחון שיתוף פעולה סביב תכנית ההתיישבות באתיופיה.

קונגרס איחוד הקהילות הקים ועד חדש, שנועד לאחות את הקרע בתוך הקהילות. בראש האיחוד הוצב הגנרל פדריקו יארק, ראש קהילת מילנו. הוא נמנה על הפאשיסטים אך לא השתייך לקבוצת הפורשים ונראה היה כי נפתחה הדרך לאיחוי הקרע. ואולם תוך זמן קצר החלה החקיקה האנטי-יהודית באיטליה, שערערה לחלוטין את תיפקודה של ההנהגה היהודית.

ההנהגה היהודית נתפסה למבוכה משתקת. התגובה היהודית היתה אפולוגטית וכנועה. הדעה הרווחה בציבור היהודי היתה שהחקיקה האנטישמית היא תוצאה של לחץ גרמני ואינה מבטאת את רצון המשטר ומוסוליני בראשו. גם הפאשיסטים היהודים נקלעו למבוכה קשה. החקיקה הגורפת לא הפלתה בין יהודי ליהודי. כל הפניות שהתבססו על הוכחת נאמנות ושירות מופתי למדינה האיטלקית לא זכו למענה נאות. הפרישה מן הקהילה היהודית נראתה לרבים כמוצא מוצלח מן הגזירות. מנהיגי הקהילה הקדישו מאמץ רב לשמור על אחדות השורות ולמנוע עריקה מן היהדות. אך עד מהרה התברר גם כי מול מדיניות הרדיפה והאפליה הגורפת טושטשו על הניגודים הקודמים בין המפלגות והזרמים השונים. רבים מאלה שפרשו מן הקהילה ביקשו במשך הזמן לחזור אליה.

אחת הבעיות שהטרידו את מנהלי המדיניות הגזענית החדשה היתה ריבוי נישואי התערובת בקרב יהודי איטליה. יותר מ-40% מיהודי איטליה היו נשואים לבני זוג "אריים". מספר הזוגות המעורבים בסוף 1938 היה 7,457. הרגישות האיטלקית המיוחדת למוסד הנישואין ושלמותו מנעה נקיטת צעדים דרסטיים כמו אלה שננקטו בגרמניה וגרמו לפירוק אלפי משפחות מעורבות. הכנסייה הקתולית ראתה בחקיקה הגזעית הפוגעת בהצטרפותם של יהודים אל הכנסייה הפרה בוטה של הקונקורדט שנחתם בין המדינה לבין הכנסייה ב-1929. ויכוח חריף ניטש בין המשטר הפאשיסטי לבין הכס הקדוש. זה הואשם בנטיות פרו-יהודיות. רק עם פטירתו של פיוס ה-11 ב-10 בפברואר התמתן הקו הביקורתי של הווטיקן כלפי מדיניות הגזע של המשטר הפאשיסטי.

יולי

13 ביולי. חוק מספר 1024 ייפה את כוחו של הדוצ'ה להפוך בני גזע יהודי ל"אריים", כראות עיניו. תקנה זו איימה להפוך על פיה את כל חוקי הגזע שהותקנו בשנת 1938 ולעקוף את כל מערכת ההבחנות שהעניקה מעמד של "יחס מועדף" ליהודים שנכללו בחוקי הגזע. על פי נתוני סקר חשאי של היהודים, שנערך באוגוסט 1938, מתוך 15,000 המשפחות היהודיות באיטליה 3,502 משפחות זכו לפטור מסעיפים אלה או אחרים של חוקי הגזע. על פי נתונים שהתפרסמו ביוני 1939, כ-4,000 יהודים המירו את דתם כדי להתחמק מגזרות חוקי הגזע.

סר אוסוולד מוזלי טען, בהצהרה חתומה שמסר ל-Jewish Economic Forum ביולי 1933: הפאשיזם אינו אנטישמי, והדעות הקדומות בעד או נגד היהודים אינן רלבנטיות לגבי השאלות שבהן דנה הפילוסופיה הפוליטית שלנו. איטליה הפאשיסטית לא ידעה מעולם מהי אנטישמיות ומוסוליני עצמו התבטא בעניין זה לא פעם אחת. ההתקפות נגד היהודים בגרמניה אינן מתבססות על שום יסוד שאופיו פאשיסטי, אלא מהוות תופעה של עמדה התואמת את האופי הגרמני.