ינו 012015
 

ינואר

האחראי מטעם הרסה"א לענייני היהודים בצרפת, דַנֶקֶר (Dannecker), הצליח לאחר הפעלת לחץ רב להקים "ועדה מתאמת", שבה השתתפו מספר ארוגני סיוע יהודים, לאחר שראשי הקונסיסטואר של פריס סירבו לשתף פעולה בעניין זה.

פברואר

22 בפברואר. בעקבות תקרית בבית קפה יהודי ברובע היהודי באמסטרדם, בה היו מעורבים אנשי משטרת הסדר הגרמנית, הוטל הסגר על הרובע היהודי; נעצרו 389 צעירים, שהועברו למחנה בוכנואלד. 50 מהם מתו שם והשאר הועברו למטהואזן וכולם, למעט אחד שמצא מסתור בבוכנואלד, נספו שם. אירוע זה עורר תסיסה כללית באמסטרדם. המפלגה הקומוניסטית יזמה שביתה כללית שהתפשטה גם לערים סמוכות. הגרמנים הפעילו כוח ודיכאו את השביתה תוך שלושה ימים. לאוכלוסיה ההולנדית הובהר כי הממשל הנאצי לא יהיה מוכן לשום ויתורים בעניין היהודים ולא יהסס לנקוט באמצעים חמורים כדי לכפות את מדיניותו. בהולנד הושלם תהליך רישומם של היהודים שהחל בינואר 1941. רישום זה נעשה בדקדקנות רבה בסיוע מועצת היהודים והוא הקל מאד על ביצוע התכניות כלפי יהודי הולנד: ראשון שבהם החרמת הרכוש היהודי.

מרס

בבלגיה יצאו הפקודות הראשונות לאריזציה של בתי העסק היהודיים. הוחרמו ניירות ערך וחשבונות בנק בסך של כ-600 מיליון דולר. כל עסקי היהלומים של היהודים חוסלו עד תחילת 1942. השלטונות הבלגיים ביצעו באי-רצון וברשלנות את ההוראה למפקד היהודים. על פי הערכה כ-25,000 יהודים הצליחו להתחמק מן המפקד.

29 במרס. בצרפת הכבושה הוקם "הקומיסריאט הכללי לעניינים יהודיים" (Commissariat Général aux Questions Juives ). הנאצים היו מעוניינים בהקמת גוף תכליתי יותר, כמו "הלשכה המרכזית להגירה יהודית", שהוקמה בגרמניה ואף בהולנד; אך הם נאלצו להתחשב בהסתייגויות ממשלת פטן, שנשארה מקור הסמכות התחיקתית בצרפת כולה. ממשלת וישי היתה מוכנה להפקיר את היהודים "הזרים" שמצאו מקלט בצרפת, אך לא את היהודים אזרחי צרפת.

מאי

אלפי יהודים זרים, רובם ככולם יוצאי פולין, הוזמנו למטות המשטרה באיזור הכיבוש ושם נאסרו 3,710 איש ונכלאו בשני מחנות – פיטיווייה (Pitiviers) ובון-לה-רולאנד (Bon-la-Rolande). מאות הצליחו להימלט. פעולה זו, ראשונה בסוגה, עורה מהומות, כאשר אלפי נשים של העצורים התקהלו ודרשו את שחרור בעליהן. הפגנה זו פוזרה על ידי המשטרה.

יוני

2 ביוני. ממשלת וישי ערכה מפקד יהודים. מפקד כזה נערך באיזור הכיבוש הצפוני כבר בסוף נובמבר 1940.

יולי

22 ביולי. ממשלת וישי פרסמה חוק הדורש רישום בתי-עסק יהודים ומינוי "מנהלים זמניים" עליהם מטעם הממשלה.

אוגוסט

20 באוגוסט. 3,477 יהודים זרים נאסרו באיזור הכיבוש והועברו למחנה דראנסי (Drancy), שבהמשך הדברים היה למחנה הריכוז הראשי של היהודים מצרפת ששולחו לאושוויץ.

ספטמבר

15 בספטמבר. בהולנד יצאה הוראה כי על היהודים להעביר כל סכום מ-1,000 גילדן ומעלה לבנק שבפיקוח גרמני. הוראה שנייה הפקיעה את בעלותם של היהודים על נכסי דלא ניידי. נאסר עליהם להימצא במקומות ציבוריים, כולל בתי עסק ואתרי בידור. היו אלה הפקודות הראשונות שיצאו במסגרת התכנית הכללית להוצאת היהודים מהולנד. מפקד משטרת הביטחון בהולנד, הארסטר, כונן מחלקה מיוחדת לטיפול בסוגיה היהודית, ולאחר ועידת ואנזה הסב את שמה ל"מחלקהB4  IV, שתפקידה לבצע את ההכנות לפתרון הסופי. לרשות הנאצים עמדה כרטסת שהוכנה בקפידה וכללה את רשימת כל היהודים החיים בהולנד. על פי כרטסת זו חיו בהולנד  140,000 "יהודים מלאים", 14,500 "יהודים למחצה" וכ-6,000 "יהודים לרביע".

נובמבר

29 בנובמבר. תחת לחץ גרמני כבד מצד המפקד הצבאי העליון בצרפת, גנרל פון שטילפנאגל והקומיסר הממונה מטעם ממשלת וישי על ענייני היהודים, קסוויה ואלה (Xavier Valla), הוקם "האיגוד הכללי של היהודים בצרפת" (UGIF – Union Générale des Israélites en France). האיגוד התפצל בין וישי לבין איזור הכיבוש. במקביל הוכרז על ביטול כל הארגונים היהודיים ברחבי צרפת. אולם הארגונים המשיכו לפעול במסווה של מחלקות הכלולות באוז'יף.

בבלגיה הוקם האיגוד המקביל ליהודי בלגיה – "איגוד היהודים בבלגיה". הארגונים היהודיים הקיימים לא בוטלו, אך הם הצטרפו לאיגוד.

דצמבר

15 בדצמבר. בתגובה לניסיון התנקשות בקצין גרמני בפאריס, אישר היטלר להוציא להורג 100 בני ערובה, להשית על היהודים קנס של מיליארד פרנק ולגרש 1,000 יהודים למזרח. 743 יהודים נאסרו. 95 בני ערובה – יהודים, קומוניסטים ואנרכיסטים הוצאו להורג. גירוש העצירים היהודים עוכב, אייכמן החליט לנצל הזדמנות זו לביצוע שילוח ראשון של יהודים מן המערב לאושוויץ, בהתאם להחלטות שהתקבלו בועידת ואנזה.