ינו 012015
 

ביום השנה לייסוד המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית, ב-24 בפברואר, פרסם היטלר את ברכתו לעם הגרמני ולצבא הגרמני, שעמד בקשיים כה גדולים בחזית המזרחית, והגיב על האזהרות שפרסמו בעלות-הברית נוכח השמדת העם היהודי. היטלר הבטיח כי "מאבק זה לא יסתיים, כפי שמתכוונים, בהשמדת האנושות הארית, אלא בעקירתה מן השורש של יהדות אירופה". יתר על כן, היטלר הביע את ביטחונו כי גם העמים הנלחמים בגרמניה הנאצית תיאלצנה לנקוט אותן סיסמאות ואותם צעדים כלפי היהדות המנהלת מלחמה כנגד כל העמים. העם הגרמני נלחם עכשיו נגד האויב היהודי הפנימי ואף עומד לחסל אותו כליל. כך יעשו בהמשך המלחמה גם העמים האחרים.

עד תחילת 1943 עדיין נמצאו בתחומי הרייך הגדול למעלה מ-185,000 יהודים שהועסקו בעבודות הדרושות למאמץ המלחמה הגרמני. בלחצם של הימלר וגבלס, ממלאי רצונו של היטלר, הוגבר מספר פועלי הכפייה הפולנים שהובאו לגרמניה. מינואר 1943 חודשו במרץ שילוחי היהודים לאושוויץ. חולים, זקנים ומכובדים הוסעו לטרזיינשטט. בפעולות אלה השתמשו הנאצים באנשי המשטרה היהודית ואלה ביצעו את מלאכתם באכזריות יתירה. כאשר שולחו גם הם למחנה טרזיינשטט עשו בהם העצירים שפטים. ב-27 בפברואר פשטו אנשי הס"ס על כל בתי החרושת בברלין והעמיסו את העובדים היהודים על משאיות שהובילו אותם למקומות ריכוז בעיר. עובדי הקהילה היהודית פעלו ללא ליאות לצייד את המגורשים במנות מזון ולאחד משפחות שבהן נקרעו ילדים מהוריהם. יהודי ברלין היו משוללי ידיעה כלשהי על המתרחש ביעדים שאליהם משלחים את המגורשים, בזמן שבו כבר כל הקהילות היהודיות בארצות המערב – בצרפת, בהולנד ובבלגיה – כבר היו מודעים לגורל הצפוי ליהודים במזרח, ושם עשו כל מאמץ להסתתר ולהתחמק מן המצוד הנאצי.

מרס

ב-2 במרס, עם התהפכות גלגל המלחמה, רשם גבלס ביומנו:

לגרינג ברור לגמרי מה מאיים על כולנו, אם יפוג כוחנו במלחמה זו. אין לו בכך כל אשליות. בפרט בשאלת היהודים הרינו כה תקועים, שאין לנו עוד שום מוצא. וזה הרי גם טוב כך. הניסיון מלמד, שתנועה ועם שהרסו את הגשרים מאחוריהם נלחמים בלי הסתייגויות במידה רבה יותר מאלה שיש להם עוד אפשרויות לנסיגה.

בסוף מרס נותרו בברלין עוד כ-18,500 יהדים, מחציתם נשואים לבני-זוג גרמנים. בין היהודים שנאסרו ב-27 בפברואר היו אלפי גברים יהודים הנשואים לנשים גרמניות. הם רוכזו במבנה נפרד. עם בוקר התרכזו אלפי נשים בנקודת הריכוז של בעליהם, סירבו להתפזר ותבעו את שחרור בעליהן. הגסטפו נרתעה ושחררה את כל הגברים.

בסוף 1943 נותרו בברלין 6,681 יהודים, רובם ככולם בני-תערובת, ורק 238 יהודים "מלאים".

אפריל

על רקע סימני ההתערערות אצל הרומנים וההונגרים, שסבלו אבידות כבדות בחזית הרוסית, זימן היטלר אליו את שליטי רומניה והונגריה, נזף בהם על רקע הכישלונות בחזית המזרח ונטייתם להתחמק מביצוע מדיניות הפתרון הסופי. בשיחה עם הורטי, טען זה כי אינו יודע מה עוד ניתן לעשות עם היהודים, לאחר ששלל מהם כמעט את כל אפשרויות המחיה, "הרי אינו יכול להרוג אותם". על כך השיב לו היטלר והסביר מהו הרציונל שעל פיו יש לטפל ביהודים:

הרי הם טפילים גמורים. במצבים אלה טיפלו בפולין בצורה יסודית. אם היהודים שם לא רוצים לעבוד, הורגים אותם ביריה. אם הם אינם יכולים לעבוד, הם צריכים להתנוון. יש לטפל בהם כמו בחיידקי שחפת, שיכולים להדביק גוף בריא. הרי אין בכך משום אכזריות אם חושבים על כך, שאפילו יצורי טבע חפים מפשע, כמו ארנבות ואיילות, יש להרוג, בכדי שלא יגרמו נזק. בשביל מה צריך לשמור כל כך על חיות הטרף הללו, שביקשו להביא לנו את הבולשביזם? עמים שאינם מתגוננים מפני היהודים, מתנוונים.