ינו 012015
 

עם גבור הלחץ הגרמני, בתחילת 1943 הסכימו הבולגרים להקריב את יהודי השטחים החדשים המסופחים לבולגריה. דובר על 20,000 יהודים, אף שברור היה שמספר זה כולל גם יהודים מבולגריה גופא.

מרס

הצבא הבולגרי ביצע את תפיסת היהודים במקדוניה ובתראקיה ובאכזריות רבה. עד סוף מארס שולחו 11,763 יהודים שגרו ב"שטחים החדשים". הם הועברו דרך הדנובה והוסעו לטרבלינקה. הממונים הנאצים על מדיניות השילוחים בבולגריה הכינו רשימה נוספת להשלמת המכסה. ברגע האחרון החליטה ממשלת בולגריה להורות על ביטול המבצע, לאחר שמחוגים שונים, בכלל זה "הסינוד הקדוש", הופעל לחץ על הממשלה לעצור את המהלך. מידע מוקדם על תכניותיו של בלב והקומיסאריאט כלפי היהודים דלף מלשכתו של בלב עצמו (מזכירתו של בלב). 42 חברי פרלמנט חתמו ב-19 במרס על גילוי דעת המוחה על הכוונה לגרש יהודים, שהם אזרחי בולגריה: "יהיה זה אות קלון, שלא מגיע לבולגריה ואשר לא רק יכביד עליה מבחינה מוסרית, אלא אף יחליש מבחינה מדינית את כל טענותיה מהסוג הזה, שהיא בוודאי תזדקק להן ביחסיה הבינלאומיים בעתיד." גם אגודת הסופרים הבולגרית הצטרפה למחאה. ראש הממשלה, פילוב, העביר בפרלמנט ברוב גדול החלטה התומכת בצעדי הממשלה והמדיחה מתפקידו כסגן יושב-ראש הפלרמנט, דימיטרי פשב (Peshev), שיזם את המחאה.

הממשלה הבולגרית חקרה אצל נציגיה בבירות איטליה ורומניה, כיצד נוהגות הממשלות שם נוכח הלחץ הגרמני לשלח את היהודים מארצותיהן וקיבלה מסר חד-משמעי כי אין מוכנים שם לגרש את האזרחים היהודים.

אפריל

בֶּלֶב חידש את היזמה לגירוש חלק מיהודי סופיה לערי השדה ומשם לפולין. קרוב ל-20,000 מיהודי עיר הבירה הועברו לערי שדה, למרות המחאות הרבות שהושמעו מחוגים שונים. אולם המלך בוריס ה-3, ששלט בבולגריה ללא מיצרים, אישר רק חלק זה של המבצע ופעולות הגירוש הסתיימו בשלב זה.

אוגוסט

המלך בוריס נקרא למפקדתו של היטלר בגרמניה. זמן קצר לאחר שובו במטוסו הפרטי של היטלר חלה ונפטר והועלה החשד כי הוא הורעל בידי הגרמנים. הממשלות שהתחלפו בבולגריה לאחר מות הצאר לא שינו לרעה את המדיניות כלפי היהודים; אדרבא, ניכרה הסתייגות גוברת והולכת מן הברית עם גרמניה והקלה ביחס אל היהודים. ב-1943 נאמד מספר היהודים בבולגריה המורחבת בכ-63,400 נפש. מהם גורשו 11,363. מששכך הלחץ הגרמני וככל שהתקרבה החזית הרוסית, כן התייצב מצב היהודים.