ינו 132015
 

הוועדה האנגלו-אמריקנית החלה בעבודתה בינואר והשלימה אותה באפריל אותה שנה. בווין הבטיח לחברי הוועדה כי אם תגיע להמלצות מוסכמות הוא ידאג למימושן. דו"ח הוועדה הוגש לנשיא טרומן ב-20 באפריל. הדו"ח אימץ את הדרישה לאפשר הגירת מאה אלף פליטים ממחנות העקורים בגרמניה והמליץ על ביטול ההגבלות על העלייה שעל פי הספר הלבן מ-1939; אך לא דיבר על פתרון חלופי לזה הכלול בספר הלבן. טרומן בירך על הדו"ח והפך את הדרישה לעליית מאה אלף פליטים לאבן הפינה במדיניותו כלפי הסוגיה היהודית, אך לאו דווקא כלפי סוגיית ארץ-ישראל: "זו טעונה עיון נוסף", כלומר עיון נפרד.

הממשלה הבריטית התנתה את ביצוע המלצות הוועדה האנגלו-אמריקנית בפירוק נשקם של הארגונים המחתרתיים בארץ. פעולות המרי בארץ נמשכו. הבריטים יזמו מהלך נוסף והציעו הקמת ועדה משותפת לבחינת התכנית החלופית, שעובדה על ידי הבריטים לפתרון שאלת ארץ-ישראל. הנרי פ. גריידי (Grady), פקיד משרד החוץ, מונה בראש הצוות האמריקני. תכנית מוריסון-גריידי, שדיברה על הקמת שני חבלים אוטונומיים – יהודי וערבי – תחת שליטה בריטית באמצעות הנציב העליון. משרד החוץ המליץ לנשיא לאמץ את התכנית; אף כי החברים האמריקנים בוועדה האנגלו-אמריקנית פסלו אותה. נחשול של מחאות שיצאו מן הציבור היהודי הציף את הבית הלבן וקלע את הנשיא למבוכה ורוגז.

בשעה זו, בה נשקלה עמדת הממשל כלפי סוגיית ארץ-ישראל,  הופיע נחום גולדמן, מנהל משרד הסוכנות היהודית בארצות-הברית, ועמו הנכונות הציונית, שעליה החליט הכנס הציוני החשאי שהתכנס בפאריס בתחילת אוגוסט, להמיר את תכנית בילטמור היומרנית בתכנית חלוקה שתבטיח הקמת מדינה יהודית בשטח נאות. בצעד ראשון, גולדמן הצליח לגייס את תמיכתו של ג'וסף פרוסקאור (Proskauer), יו"ר הארגון היהודי רב-ההשפעה, הוועד היהודי-אמריקני (American Jewish Committee), שעד כה בלט בהתנגדותו העקרונית לאפשרות הקמת מדינה יהודית. בסיועו של פרוסקאור, יצר גולדמן קשר עם שר המלחמה, רוברט פטרסון (Patterson). זה הביע מיד תמיכה בהצעה הציונית החדשה והציע לגולדמן להיפגש עם דין אצ'סון (Dean Acheson), סגן שר החוץ. גולדמן ופרוסקאור נפגשו עם אצ'סון וזה הגיב בחיוב רב על ההצעה. הוא העביר את ההצעה לנשיא ב-9 באוגוסט. טרומן סמך עליה את ידו. כחודשיים מאוחר יותר, בדברי ברכה לקהילה היהודית ערב יום הכיפורים, נתן הנשיא פומבי לתמיכתו בתכנית חלוקה.

בסקר רופר (Roper Poll) שנערך בנובמבר 1945 בקרב יהודי ארצות-הברית, הביעו 80% מן הנסגרים תמיכה בהקמת מדינה יהודית. במספרי התנועה הציונית באמריקה חל גידול רב. עד 1947 הוערך מספר היהודים הנמנים על ארגונים ציוניים בדרגה זו או אחרת בכמיליון נפש, מתוכם 217,00 חברים בהסתדרות הציונית ו-189,000 חברות ב"הדסה".