ינו 052015
 

הציבור היהודי באיטליה מנה כ-44 אלף נפש. יהודים הגיעו למשרות הפוליטיות העליונות באיטליה. ב-1907 נבחר ארנסטו נתן, יהודי וחבר בארגון החשאי של "הבונים החופשיים", כראש-עיריית רומא. בנאום בטקס למלאת ארבעים שנה לכניסת הצבא האיטלקי לרומא, הזכיר נתן את הימים בהם היתה רומא מבצר של קלריקליות קנאית. הנאום גרר מחאה פומבית של האפיפיור, פיוס העשירי, שהאשים את ראש-העירייה בפגיעה באמונה הקתולית. נתן השיב באומץ כי הוא מוכן לעמוד לדין בפני המדינה אם עבר על החוק בעניין הדת. אך הוא אינו זקוק למתווכים בינו לבין אלוהים.
לואיג'י לוצאטי, פרופסור למשפטים, כיהן כשר-האוצר האיטלקי ובשנת 1910 נבחר לשמש כראש-הממשלה והיה ראש-הממשלה היהודי המוצהר הראשון במדינה אירופית.

ערכים אישיים
  1. לואיג'י לוצאטי (1927-1841). נולד בוונציה. למד משפטים באוניברסיטה של פדואה. החל את פעילותו הפוליטית בהקימו ארגון סיוע הדדי של הגונדוליירים בוונציה. השלטונות האוסטריים גירשו אותו מוונציה בשל כך. התמנה כפרופסור למשפטים באוניברסיטת פדואה. ב-1869 התמנה מזכיר כללי של משרד החקלאות, התעשייה והמסחר בממשלת איטליה. נכנס לפרלמנט האיטלקי ב-1871. שימש כשר-אוצר בשנים 1892-1891, ושוב בשנים 1898-1896 וכן בשנים 1906-1904. לזכותו זקפו הצלחה בצמצום הגירעון והחוב הלאומי של איטליה. הוא היה מנהיג הגוש הימני בפרלמנט וב-1910 נבחר לשמש כראש-הממשלה. ממשלתו הופלה על די קואליציה של השמאל והליברלים. הוא האמין בשיטה הקואופרטיבית: ארגון המשק והחברה על בסיס של אגודות קואופרטיביות של יצרנים וצרכנים, ללא התערבות מסיבית של הממשלה והמדינה. בהזדמנות אחת הצהיר על יציאתו מן הקהילה היהודית; אך מעולם לא הכחיש את יהדותו ואף הביע אהדה למפעל הציוני בארץ-ישראל.