ינו 052015
 

למשפט דרייפוס, שהסעיר ופיצל את צרפת במשך כעשר שנים, ולניצחון הסופי של הדרייפוסארים נודעו תוצאות מרחיקות לכת על משטרה ותרבותה הפוליטית של צרפת. בעשור הראשון של המאה העשרים בוצע מהלך מכריע ביזמת הממשלה הרפובליקנית, כאשר ב-1902 נסגרו בתי-הספר הדתיים (קתוליים) בממלכה ונפתחו בתי-ספר ממלכתיים חילוניים וחופשיים. המהלך הגיע למיצויו ב-1905, עם פרסום החוק על הפרדת הדת מן המדינה.

למהלך זה נודעה השפעה מיידית גם על המערכת היהודית, שנאלצה אף היא להיפרד מן השיטה הקונסיסטוריאלית הריכוזית מימי נפוליאון הראשון ולסגל עצמה לשיטת ארגון בעלת אופי וולונטרי. אותה שעה נפטר הרב הראשי של יהדות צרפת, צדוק כַּהן, שסימל באישיותו את שיתוף הפעולה בין הממסד היהודי הדתי לבין הממלכה הצרפתית, בשיטה הקונסיסטוריאלית.

ערכים אישיים
  1. צדוק כַּהן (1905-1839). נולד באלזס. למד בישיבה בשטרסבורג ובבית-המדרש הרבני במץ. ב-1866 התמנה עוזר לרב הראשי בפריס. ב-1868 התמנה כרב ראשי לקהילת פריס. ב-1889 נתמנה כרב הראשי ליהדות צרפת. בתקופת כהונתו ידעה יהדות צרפת שינויים ותמורות הרות גורל: זרם ההגירה היהודית ממזרח-אירופה, עליית הציונות, משפט דרייפוס. הרב כהן היה מקורב לחיבת-ציון ולתנועה הציונית מיסודו של הרצל. הוא קישר בין חובבי-ציון לבין הברון רוטשילד, שנחלץ להצלת המושבות החקלאיות העבריות הראשונות בארץ. בה בשעה השתדל לנווט בזהירות בין המחנה הציוני לבין ההנהגה האזרחית של יהודי צרפת, שהתרכזה ב"חברת כל ישראל חברים" (אליאנס) והסתייגה בחריפות מן הציונות ומרעיון הלאומיות היהודית. גם בפרשת דרייפוס נהג זהירות מופלגת וקיבל את תכתיבה של הנהגת "אליאנס", שלא העזה לצאת למערכה ציבורית על צדקתו של דרייפוס והשאירה את שדה הקרב ליזמתם של יחידים אמיצים או של מחנה השמאל בצרפת.



  2. יוסף ריינאך (1921-1856). נולד בפריס. למד משפטים באוניברסיטת פריס ושימש כעו"ד. קנה לו מוניטין במאמרים שפרסם על הפוליטיקה האירופית. הפך מקורבו של ליאון גמבטה ונתמנה כראש לשכתו, כאשר זה כיהן כראש-ממשלת צרפת. בפרשת דרייפוס היה בין הראשונים שתבעו משפט חוזר לדרייפוס ושילם על כך בקריירה הפוליטית שלו. הותקף קשות על ידי האנטי-דרייפוסארים, הפסיד את מקומו בפרלמנט והודח מתפקידו כסרן בצבא המילואים של צרפת. לאחר זיכויו של דרייפוס, חזר ריינאך לפרלמנט. הוא היה היסטוריון פורה ובין ספריו – "פרשת דרייפוס", תיאור השתלשלות הפרשה ב-7 כרכים.



  3. סולומון ריינאך (1932-1858). אחיו של יוסף ריינאך. ארכיאולוג, פילולוג והיסטוריון, שקנה את פרסומו כחוקר תרבות יוון והתרבות הגאלית. חבר האקדמיה הצרפתית. ב-1902 התמנה לאוצר המוזיאון הלאומי. תחום עניין מיוחד שלו היה חקר הדתות וחיבורו הגדול – "אורפיאוס: היסטוריה כללית של הדתות (Orpheus; histoire générale des religions). יוסף ריינאך היה חבר פעיל בארגונים היהודיים (אליאנס ויק"א) ובדומה לאחיו בלט גם הוא בין הלוחמים לזיכויו של דרייפוס. ב-1901 פרסם מאמר בשם "ההשתחררות הפנימית של היהודים", בו טען כי היהודים צריכים להתנער מחוקי השבת וחוקי הכשרות שלהם, כי אלה מגבילים את חופש הפעולה שלהם, גובים מהם מחיר כלכלי כבד ומבדילים אותם מן החברה בה הם חיים. יהודי המערב אינם צריכים להישאר כבולים כמו "אחיהם העניים והחשוכים במזרח". אחד-העם הגיב על מאמר זה בשצף קצף במאמרו הידוע "עבדות בתוך חירות", בו טען כי יהודי צרפת, שאיבדו את עצמיותם וכל שאיפתם להידמות לסביבתם התרבותית, הם-הם המשועבדים ברוחם ולא מהם ישאבו יהודי המזרח השראה והדרכה, כי אם להפך, עתידים יהודי המזרח לבוא למערב ולשחרר את היהודים שם מעבדותם הפנימית.