כרוניקה של העם היהודי בעת החדשה

ינואר. הצבאות המנצחים של המלכים הקתוליים פרדיננד ואיזבלה נכנסו לגרנדה, ובכך הושלמה הרקונקיסטה ובא קץ לנוכחות המוסלמית בחצי האי האיברי.

31 במרס. המלכים הקתוליים חתמו בגרנדה על הצו המורה על גירוש היהודים. הצו פורסם בליל ה-1 במאי. היהודים הועמדו בפני ברירה בין המרת דת לבין עזיבת הארץ עד סוף יולי.

31 ביולי. אחרון היהודים הדבקים באמונתם עזב את אדמת ספרד. ההערכות על מספרי היהודים היוצאים נעות מ- 400,000 ומטה. אומדן זהיר מדבר על כ- 100,000 עד 150,000 יהודים שיצאו את ספרד. חלק גדול מן המגורשים יצאו לפורטוגל; חלק אחר יצא דרך הים לאיטליה ואל ארצות האיסלם (האימפריה העותמנית). חלק מיהודי ארגון ביקשו וקיבלו מקלט בממלכת נברה הקטנה הסמוכה. אך זה היה מקלט זמני, שכן גם נברה הסתפחה אל ממלכת ספרד והיהודים בה נצטוו להתנצר או לצאת את המדינה.

בשביל היהודים שבחרו להישאר בספרד והמירו את דתם, ונקראו בפי הספרדים "הנוצרים החדשים", נפתחה תקופה קשה, בה היו נתונים למעקב חשדני והיוו יעד קבוע לחקירות האינקוויזיציה. בתי דין קבועים של האינקוויזיציה נמצאו בכל עריה הגדולות של ספרד. האינקוויזיציה הספרדית היתה נתונה למרותו של המלך ולא של הכנסייה הקתולית. המלך פרדיננד – ולאו דווקא האינקוויזיטור הראשי טורקמדה – היה הדמות הדומיננטית מאחורי פעילות האינקוויזיציה בספרד. זו שימשה מכשיר יעיל – שהטיל חיתתו גם על האצולה בספרד – בחיזוק ליכודה של הממלכה, תוך שילוב כוחות של המלוכה עם הכנסייה המקומית. מהלך זה קבע את עצמאותה היחסית של האינקוויזיציה מול הכס הקדוש ברומא, שלא תמיד היה מרוצה מפעילותה הנמרצת בגילוי כופרים וחתרנים בתוך החברה הנוצרית. אלפי חשודים היו נתונים מדי שנה בחקירה נמרצת של האינקוויזיציה ומאות מהם נידונו לעונשים חמורים יותר או פחות. חקירות אלה שימשו גם מקור הכנסה לא אכזב, כיוון שרכושם של אלה שנמסרו לחקירה ולמשפט הוחרם והועבר לרשות האינקוויזיציה ולאוצר המלך. מוסד האינקוויזיציה התקיים בספרד כ-300 שנה ופורק רק ב-1820.