מבוא

 1713-1648, אסיה, עיראק וכורדיסטן  סגור לתגובות על מבוא
דצמ 302014
 

במשך המאה ה-16 והמחצית הראשונה של המאה ה-17 שימשה עיראק זירת מאבק בין האימפריה הפרסית לבין האימפריה העותמנית. הפרסים השיעים שלטו בעיראק בשנים 1534-1508 ואחר כך בשנים 1638-1623. התורכים שלטו בעיראק בשנים 1623-1534 ואחר כך שבו וכבשו אותה ב-1638 ושלטו בה עד 1917.  יום כיבוש בגדד בידי העותמנים – 23 בדצמבר 1638 – זכה לציון מיוחד אצל היהודים כיום נס, שאין נופלים בו אפים בעת תפילת שחרית ומנחה. השלטון העותמני הסוני נחשב נוח וסובלני ליהודים הרבה יותר משלטונם של הפרסים השיעים.

רוב יהודי עיראק היו מרוכזים בבגדד. עיקר עיסוקם היה במסחר. יהודי כורדיסטן, לעומתם, היו מפוזרים בין ישובי הכורדים ועסקו ברובם בחקלאות ובמלאכה. לעיראק, בשונה מרוב הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה העותמנית, לא הגיעו יהודים מגורשי ספרד והיהדות המקומית שמרה על צביונה המוסתערבי.

שיטת ההנהגה המיוחדת ליהודי בבל נשמרה גם בתקופה זו. בראש הקהילה כיהן ה"נשיא", שעד המאה ה-17 התייחס לבית דוד ושמר על תואר "ראש גולה" או אף "מלך ישראל". המושלים התורכיים השתדלו למנות לתפקיד זה יהודי עתיר נכסים וממון, כדי שיוכל לשמש גם ספק כספים עיקרי (צראף באשי) בחצר המושל. סמכויות הנשיא בקהילה היו נרחבות מאד ובדרך כלל זכה לגיבוי מלא מצד המושל, כל עוד הוכיח את תועלתו לאוצר.

יהודי כורדיסטן הכירו בסמכותו של הנשיא בבגדד ובסמכות בית הדין התורני שם. הם לא דיברו ערבית, כיהודי עיראק, כי אם כורדית-יהודית (ארמית חדשה). מול הירידה הרוחנית המתמשכת ממנה סבלה הקהילה הבבלית, מאז המאה ה-13, ידעה הקהילה היהודית בכורדיסטן פריחה יחסית וממנה יצאו רבנים לשמש בבגדד. אחת הדמויות יוצאות הדופן בין חכמי כורדיסטן בתקופה זו היתה אשה, רבנית – אסנת בת ר' שמואל אדוני ברזאני. בעלה היה ראש הישיבה במוצול והיא הפכה לראש הישיבה לאחר מות בעלה ואף הרביצה שם תורה.