מבוא

 1713-1648, אלג'יריה, אפריקה  סגור לתגובות על מבוא
דצמ 302014
 

השלטון העותמני המרכזי באלג'יריה התפורר במשך המאה ה-17. השליטה המקומית האמיתית עברה לידי ה"דאים", מפקדי היניצ'רים (חיל הרגלים העותמני), ולידי ה"ראיסים", קברניטי ספינות המלחמה התורכיות (הקורסארים), שעסקו בשוד ימי והפכו אותו לענף הכלכלי העיקרי של אלג'יריה. השליטה הנומינלית היתה בידי הבייאים (הנציבים), שהופקדו על שלושת מחוזותיה של הארץ.

מספר היהודים באלג'יר בסוף המאה ה-17 נאמד בכ-10,000. היהודים התגוררו בעיקר בערי החוף הצפוניות, שם הצטופפו בשכונה מיוחדת להם – בדומה למלאח במרוקו – שנקראה חארה, ונודעה לשמצה בתנאיה הסניטריים. הקהילות היהודיות בערי החוף קיבלו תגבורת בדמות גל הגירה של יהודים יוצאי ספרד ופורטוגל, שהגיעו לכאן מאיטליה, ובעיקר מליבורנו. חלקם נמנו על משפחות יהודיות שיצאו לאיטליה מצפון אפריקה במאה ה-16 וחזרו עתה למקומותיהם משצר להם המקום באיטליה. מהגרים אלה, שנקראו "ליבורנזים" או "גורנים" (השם נגזר מלגהורן, היא ליבורנו) או "פורטוגלים", התאמצו לשמור על זהותם הנפרדת ולא התערבו ביהודים המקומיים, "המסתערבים".

רוב יהודי אלג'יר התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה; אך היו גם שעשו עושר רב מסחר חוץ, שהתבסס לא מעט על פעילות הקורסארים (שודדי הים העותמנים). משפחות הסוחרים הגדולים – בושערה, בקרי ובוג'נאח – החזיקו בצי של עשרות אניות סוחר, ששטו אל כל נמלי הים התיכון ומערב אירופה והגיעו אף לחופי אמריקה. הם החזיקו במונופול ליצוא התבואה לצרפת ולאנגליה.