שוויץ היתה ריקה מיהודים; רק בשני כפרים בחבל באדן – אובראנדינגן ואוברלנגנוי – מצאו מקלט למעלה מ-100 משפחות יהודיות. מחוץ לשני הכפרים האלה אסורה היתה ישיבת היהודים. חופש התנועה של היהודים היה מוגבל. הותר להם לעסוק במסחר זעיר ובקצָבוּת. רובם עסקו ברוכלות ובסחר בהמות. נאסר עליהם להתחתן, אלא באישור השלטונות, ואישור כזה ניתן רק אם הוכח כושר ההתפרנסות של הנישאים. הנישואים עם כלה מחוץ לארץ היו מותרים, רק אם הביאה עמה נדוניה בסך 500 גולדנים. תקנה זו נועדה למנוע את ריבוי היהודים; אף על פי כן, טפטוף מתמיד של יהודים מגרמניה ופולין הגדיל את האוכלוסיה היהודית בשני הכפרים לכ-200 משפחות.
המהפכה, שפרצה בשוויץ בחסות הצרפתים והביאה להקמת הרפובליקה ההלווטית, בישרה גם שינוי מהפכני במעמד היהודים. עד מהרה התברר כי למרות העיקרון המבטיח שיווי זכויות לכל, ההתנגדות להכללת היהודים עודנה חזקה יותר. הממשלה ביקשה ליזום חקיקה להשוואת מעמד היהודים; אך בשני בתי-המחוקקים הוכשלה יזמה זו. המחוקקים היו מוכנים להרחיק עד לביטול המסים והמכסים המיוחדים המוטלים על […]
משפינו צבאות צרפת את הארץ, פרצה התסיסה האנטי-מהפכנית בכל רחבי הארץ; זו כוונה גם נגד היהודים. 21 בספטמבר. מאות איכרים מוסתים הסתערו על בתי היהודים בכפרים אדינגן ולנגנוי, ניתצו הרסו ובזזו. לא היו אבדות בנפש.
הוסכם על דעת הצרפתים לבטל את הרפובליקה ההלווטית ולהחזיר את המשטר הפדרלי הישן, שבו שומרים הקנטונים על האוטונומיה שלהם. היהודים הגישו למועצה הפדרלית בקשה לשיווי זכויות בתחום הכלכלי, תוך ויתור על התחום המדיני-האזרחי. קנטון אארגוי, שאליו נספחו שני הכפרים המאוכלסים ביהודים, ערער על זכות המועצה הפדרלית לדון בעניין פנימי של הקנטון. ערעורו של הקנטון התקבל. […]