התמורות המפליגות בחייהם של יהודי אירופה לא הטביעו רישומם על חייהם של היהודים ברחבי האימפריה העותמנית, לא רק מן הבחינה החוקית והמדינית, כי אם גם מן הבחינה התרבותית הכוללת. הזרמים והתנועות שהתסיסו את הזירה היהודית באירופה כולה – החסידות, ההשכלה, האורתודוכסיה, הרפורמה – כל אלה לא נגעו ביהודי המזרח המוסלמי, שהיו שרויים בעולמם המסורתי הישן, כאילו מרחק שנות אור הפריד בין היבשות, שרק מיצרי הבוספורוס הפרידו ביניהן. שקיעתה האיטית של האימפריה העותמנית היה הגורם שהשפיע יותר מכל על מצבן המדיני, החברתי, הכלכלי והתרבותי הכולל של הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה. הן היו שרויות בסטגנציה ושקיעה.
בשלהי המאה ה-18 נאמד מספר תושבי הארץ בכ-250,000 נפש. מספר זה לא השתנה הרבה במשך 250 שנות השלטון העותמני (עד סוף המאה ה-18). מספר הנוצרים נאמד בכ-20,000 נפש, רובם המכריע יוונים-אורתודוכסיים. כ-10,000 צליינים נוצרים היו פוקדים את המקומות הקדושים, מדי שנה. מספר היהודים נאמד בכ-6,000 נפש. על סף המאה ה-19 התחדשה גם תנועת העלייה היהודית […]
בטבריה השתקעה חבורה נוספת של חסידים מאוקראינה ופולין, בהנהגת ר' יעקב משיפיטובקה. מנהיגות הקהילה החסידית בטבריה וסביבותיה עברה אל ר' אברהם מקאליסק, לאחר פטירתו של מנחם מנדל מוויטבסק (1788). עם פרסום ספר התניא (1796) של שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, פרצה מחלוקת בין אברהם מקאליסק לבין שניאור זלמן ברייסן. עד לרגע זה שררו אחווה […]
לארץ הגיע ר' נחמן מברסלב והשתקע תחילה בטבריה. מסעו לארץ היה רצוף תלאות. הוא הפך מיד מוקד משיכה למאות חסידים ומקובלים שעטו עליו מכל עבר. הוא סירב ליטול על עצמו תפקיד ציבורי כלשהו. כאשר פרצה מגפה בטבריה, עבר להתגורר בצפת. משנודע על מסע המלחמה של נפוליאון בארץ, מיהר ר' נחמן לצאת מהארץ. האניה בה הפליג […]
פברואר. נפוליאון, בראש גיס של 12,000 חיילים, פלש לארץ-ישראל ממצרים, התקדם לאורך ציר החוף, כשהוא כובש את עזה ואת יפו ואת רמלה, והגיע עד חומות עכו באמצע מרס. הצרפתים השתלטו גם על עמק יזרעאל, כבשו את נצרת, טבריה וצפת. תקוותו של נפוליאון כי יזכה בתמיכת תושבי הארץ נכזבה. באפריל נתפרסם כרוז בשמו של נפוליאון הקורא […]
מסע המלחמה של נפוליאון הביא בעקבותיו התערערות כללית של מצב הביטחון בארץ. כנופיות של שודדים חדרו לצפת באין מפריע, תקפו ובזזו את התושבים בעיר. הקהילה היהודית נפגעה קשות ואולצה לשלם כופר גבוה תמורת הנפש והרכוש.
אל-ג'זאר, שהחזיר לעצמו את השליטה בארץ, נפטר ב-1804. חיים פרחי מילא תפקיד מרכזי במינוי סולימאן פחה, עוזרו של אל-ג'זאר, כפחה של צידון, והפך איש אמונו של השליט החדש. זה הפקיד בידי פרחי, שישב בעכו, את ניהול ענייני הפנים של הוילאייה. במעמדו הרם סיפק פרחי משענת חשובה ליישוב היהודי בארץ. ועם זאת, היו חייו של פרחי […]
שיירה ראשונה של 70 עולים, המזוהים כתלמידי הגר"א ומתנגדים לחסידות, הגיעה לארץ והשתקעה בצפת. הדמויות הבולטות ביניהם היו ר' סעדיה מווילנה, ר' הלל ריבלין (אבי משפחת ריבלין הירושלמית), ר' נתן נטע, בנו של מנחם מנדל משקלוב. הם נקראו "פרושים" (כינוי שהחליף את הכינוי "מתנגדים") ושאיפתם היתה לכונן כאן בסיס פרושי חזק, שיעצור בעד התפשטות השפעת […]
1811
הפחה סולימן הקטן, השולט בעיראק, התמרד בשלטון המרכזי. שליח הסולטן, חלאת פחה, גייס צבא כורדי מקומי לדיכוי המרידה ונעזר בכספו של הבנקאי היהודי יחזקאל גבאי. לאחר דיכוי המרידה הוזמן גבאי לקושטא והתמנה שם לתפקיד ראש סוכני הכספים ("צראף באשי") של הסולטן, מחמוד ה-2. עד מהרה היה לראש הקהילה היהודית בקושטא. הוא ניצל את מעמדו הרם […]
מבוא
מספר היהודים באיראן, בראשית המאה ה-19, נאמד בכ-30,000-25,000. הפיחות במספרי היהודים, בהשוואה למספריהם במאה ה-17, היה תוצאה של המרות דת באונס, והגירה לארצות הסמוכות, אפגניסטן ובוכרה.