על פי החלטות קונגרס וינה, 1815, הוקמה ממלכת פולין במקומה של דוכסות וארשה; זו הוכפפה לשליטתה של הקיסרות הרוסית, וכונתה "פולין הקונגרסאית". בשטח זה חיו בין 300,000 ל-400,000 יהודים. במפקד של 1851 כבר עלה מספר היהודים על חצי מיליון, שהם למעלה מ-11% מתושבי הממלכה. בערים ובעיירות היה שיעור היהודים למעלה מ-40%, ואילו בחבליה המזרחיים של הממלכה היוו היהודים רוב באוכלוסיית העיירות (רק 20% מאוכלוסי פולין חיו בערים ובעיירות). בווארשה הבירה היה מספר היהודים כמעט רבע מכלל התושבים (כ-30,000 מתוך כ-130,000). בכפרים, שבהם פחת מספר היהודים, בלטה עם זאת העובדה, שעיסוקם העיקרי הוא מכירת יי"ש ופונדקאות. בתקופה זו הידרדר מצבם של האיכרים, שנאנקו מצד אחד תחת עול המשטר הפיאודלי הנוהג עדיין בפולין ומצד שני הפכו קורבנותיהם העיקריים של ההתחלות הפרועות של המשטר הקפיטליסטי בארץ זו המשוועת לפיתוח ולמודרניזציה. על רקע זה הוכפלה ושולשה צריכת היי"ש ותופעת השיכרות הנלווית אליה. היהודי זוהה כמקור העיקרי להפצת הרעה הזאת; אף כי לא ניתן היה להכחיש את התפקיד המכריע שמילאו בעלי האחוזות בהתפתחות זו.
בקונגרס וינה נוסחו ראשי פרקים לחוקת פולין ונאמר שם בסעיף היהודי, כי "נשמרות כל הזכויות האזרחיות שהובטחו ליהודים עד כה, ויש להוסיף ולהקל על היהודים, כדי שיוכלו ליטול חלק גדול יותר בזכויות האזרחים". הנסיך אדם צ'רטוריסקי עמד בראש הוועדה שדנה בסוגיית מעמדם האזרחי של היהודים והרוח החיה בתוכה. צ'רטוריסקי, בעל ההשקפות הליברליות, סבר אמנם שיש […]
במגעיהם עם השלטונות נעזרו השתדלנים היהודיים לא מעט בשירותיו הטובים (והמתוגמלים בתשלומי שוחד נדיבים) של הסנטור ניקולאי נובוסילצוב, החבר הרוסי בממשלה הזמנית של פולין. נובוסילצוב הגיש לממשלה הצעה מפורטת משלו לתיקון מצב היהודים. מול העיקרון של צ'רטוריסקי "תיקון קודם – זכויות אחר כך", העמיד נובוסילצוב ביסוד תכניתו עיקרון ליברלי יותר: תיקון וזכויות בעת ובעונה אחת. […]
תכניתו של נובוסילצוב נידונה בממשלה הפולנית ונדחתה על דעת רוב מכריע של השרים, ובראשם צ'רטוריסקי וזאיונצ'יק. הטענות העיקריות כנגד התכנית היו אלה: א. התכנית משאירה בידי היהודים חופש פעולה עצמית, בעוד שאין לסמוך על היהודים שיתקנו את עצמם; ב. התכנית מעודדת התבדלות לאומית של היהודים, באמצעות ארגון-העל של הקהילות; ג. שיווי זכויות מלא ליהודים סותר […]
בסיים הפולני ובציבור התחדש והקצין הוויכוח בסוגיה היהודית. הטענה העיקרית בפי המקטרגים היתה שהיהודים כה התרבו בפולין בעשרות השנים האחרונות, עד שהם מהווים חלק שביעי מכלל האוכלוסיה והם מסכנים את עתיד האומה הפולנית. פטיציה ברוח זו הוגשה מטעם הסיים של פולין לצאר: "עם ישראל, הנבדל לגמרי בלשונו, בדתו, בחוקיו ובמנהגיו, מרכיב ממשלה בתוך ממשלה, אומה […]
חוג משכילים יהודים בוארשה, המטיפים להתבוללות בתרבות הפולנית ואשר כינו עצמם "בני הברית הישנה", פרסמו חוברת "בקשה או התנצלות של בני הברית הישנה" ובה קריאה לשלטונות לבטל את משטר הקהילות. לאחר סדרה של תקנות שבאו לצמצם את סמכויות הקהילות, באה ב-20 בדצמבר 1821 פקודת הצאר המבטלת את ועדי הקהילות ומחליפה אותם בוועדי בתי-הכנסת. תוך זמן קצר […]
מאי. יצא צו המעניק למשנה-למלך סמכות לקבוע רובע יהודי בכל עיר ועיר, על מנת לפקח על הבנייה היהודית, למנוע הצטופפות-יתר והתפרצות שרפות ומגפות. לאמתו של דבר נועדה פקודה זו להגביל את גידול הישוב היהודי בערים ולהפריד בין האוכלוסיות. הוראה זו הניחה יסוד ליצירת גיטאות (ראוירים) יהודיים בערים. עד 1830, קמו גיטאות בעשרות ערים ברחבי פולין, […]
נוכח הגידול הבלתי-פוסק של האוכלוסיה היהודית בוארשה, הוחלט לחדש את חוק ה"בילט" (או טאג-צעטל, כפי שנקרא אצל היהודים). חוק זה הטיל תשלום כבד של זהוב אחד (30 גרוש) על כל יהודי (שאיננו תושב העיר) הבא לוארשה. תמורת תשלום זה קנה לו זכות שהייה בעיר ליום אחד. היטל הבילט הצטרף לשורה של מסים עקיפים שהכבידו מאד […]
בוארשה הוקם, ביזמה משותפת של הממשלה ושל חוג המשכילים היהודים, "ועד בני הברית הישנה", שתפקידו לפעול להפצת ההשכלה בישראל ולזקק את הדת היהודית, תוך סילוק מושגים פסולים, שאינם מתאימים לרוח הזמן. חברי הוועד היו פקידי ממשלה, ובצדם וועדה מייעצת של חמישה נכבדים יהודים וחמישה ממלאי-מקום.
בתזכיר שהגיש הוועד לשר הדתות וההשכלה נאמר כי התלמוד הוא המקור העיקרי להשחתתם של היהודים. יש לבטל את השפעת התלמוד על צביון חייהם של היהודים, וזאת על ידי הוצאת התלמוד ממערכת החינוך של ילדי היהודים. חינוך זה יש להשתית על התנ"ך. יש להטיל צנזורה חמורה על הדפסת ספרות תלמודית ולאסור יבוא שלה מחוץ לארץ. ביזמת […]