באלג'יריה חיו כ-17,000 יהודים, כשני שלישים מהם בארבע הערים הגדולות – אלג'יר (5,000), קונסטנטין (3,000), אוראן (2,300), תלמסאן (1,500). כמה מאות יהודים נוודים ("בחוצים") חיו בפאתי המדבר, דרומה מקונסטנטין.
כיבוש אלג'יריה בידי הצרפתים, אף שהיה מלווה ברגשות מעורבים מצד היהודים – שינה בבת אחת את מעמדה של הקהילה היהודית. נאמנים לדרכם הריכוזית, יצרו הצרפתים מיד תפקיד של "ראש האומה היהודית" (Chef de la nation juive ), שבסמכותו ניהול תקציבי הקהילה וגביית המסים. תפקיד זה בוטל בשנת 1836.
סמכויותיהם של הדיינים והרבנים צומצמו והוגבלו אך לענייני נישואין וגטין. במגפה שפרצה בוהראן (אוראן) מתו 144 תושבים, מהם 44 יהודים.
בוטלה מערכת בתי-הדין הרבניים. על היהודים הוחל החוק האזרחי הצרפתי. בענייני אישות ודת נשמרה לרבנים הזכות לצרף חוות-דעת, אך זו לא היתה מחייבת לגבי מערכת השיפוט הצרפתית. ביטול האוטונומיה היהודית הדתית והחלת המשפט האזרחי הצרפתי על יהודי אלג'יר נעשה בהשראת הדגם שעל פיו אורגנה יהדות צרפת. כבר ב-1833 ביקשה ההנהגה היהודית בפריס מן הממשלה לפעול […]
נובמבר. בחקיקה מיוחדת הוקמה קונסיסטוריה מרכזית באלג'יר ושתי קונסיסטוריות אזוריות באוראן ובקונסטנטין. ניהול הקונסיסטוריות הופקד בידי פקידי ממשל יהודים מצרפת – חילונים ורבנים. מינויים אלה ביטאו מצד אחד את ההתנשאות התרבותית של יהדות צרפת ומצד שני את מדיניות הממשלה להטמיע את תרבות צרפת בקרב האוכלוסייה המקומית, וקודם כל בקרב הציבור היהודי. מדיניות זו של מודרניזציה […]