אברהם דה קאמונדו (1873-1785), איש עסקים, הדמות הבולטת בקרב ראשי הקהילה היהודית בקושטא ומנהיג קבוצת הפרנסים והמשכילים שביקשו להנהיג תיקונים בקהילה היהודית ובמערכת החינוך שלה, הקים בסיוע בית רוטשילד את בית-הספר היהודי המודרני הראשון בעיר. יזמה זו עוררה עליו את חמת הרבנים השמרנים, שהכריזו עליו חרם ונידוי. רוב יהודי הקהילה, שנמנו על השכבות העממיות העניות, תמכו ברבנים הקנאים. מסיבה זו התקשו המשכילים לקדם את תנועת ההשכלה והמודרניזציה בקושטא ובמרכזים אחרים של האימפריה העותמנית. רק קשריהם הטובים עם השלטונות והתאמת יזמותיהם למדיניות הרפורמה של הסולטנים העותמניים במחצית השניה של המאה ה -19 אפשרה להם לפעול במידה מוגבלת של הצלחה בקרב הקהילה היהודית.
ל"חכם באשי", הרב הראשי היהודי בקושטא, הוענקו סמכויות ייצוג הקהילה היהודית בפני השלטון, בדומה לאלה שניתנו לראש הכנסיה היוונית. מדיניות השער העליון במחצית השניה של המאה ה-19 התנהלה בהתאם לעקרון, כי יש להשוות את זכויות היהודים בממלכה לאלה של הקהילות הלא-מוסלמיות האחרות (קרי: הנוצריות), שמעמדן השתפר בהרבה כתוצאה מלחצן של מעצמות אירופה והשפעתן הגוברת בקושטא. […]
על פי התקנות החדשות הוכר ה"חכם באשי" של קושטא כראש היהדות בכל רחבי האימפריה העותמנית. תחתיו פועלות שתי מועצות נבחרות – האחת "חילונית" או "גשמית", העוסקת בענייני כספים וארגון של חיי הקהילה, והשניה "רוחנית", שחבריה רבנים והיא ממונה על ענייני הדת או כל עניין שיופנה אליהם מטעמו של החכם באשי. מתח שרר בין שתי המועצות, […]
מספר היהודים בארץ כ-10,000; מחציתם בירושלים; רובם בני העדה הספרדית. בצפת מתגוררים כ-2,000 יהודים, בטבריה כ-1,500, בחברון כ-400, ביפו כ-400 (מהן רק שלוש משפחות אשכנזיות), בחיפה כ-100.
משה מונטיפיורי מבקר בארץ בפעם השלישית. בפגישותיו עם ראשי הכוללים בירושלים הובהר לו, כי בעוד שקיימת התנגדות מוחלטת להקמת מוסדות חינוך חדשים, ברוח ההשכלה, יקדמו בשמחה פתיחת בתי-מלאכה בירושלים להקלת המצוקה הכלכלית. שלושה צעירים ירושלמיים – משה סלומון, ניסן ב"ק ויצחק רוזנטל – נשלחו לאנגליה, ללמוד מלאכת האריגה. ב-1854 הוקם בירושלים, ביזמת מונטיפיורי, בית-חרושת לאריגה, […]
יוצאי פולין בקרב העדה האשכנזית (הפרושית) בירושלים פרשו מן הכוללות (הארגון הכללי של החלוקה בקרב הישוב הישן) האשכנזית והקימו כולל נפרד בשם "כולל וארשה", שריכז את חלוקת הכספים שנאספו בקרב הקהילות היהודיות בפולין. בכך יוצאי פולין הלכו בעקבות יוצאי גרמניה והולנד, שהיו ראשונים שפרשו מן הכוללות האשכנזית והקימו ב-1837 את כולל הו"ד (הולאנד ודייטשלאנד). בזה […]
מרדכי שניצר, חרש-אבן מירושלים, הציג מעבודותיו בתערוכה העולמית הראשונה בלונדון.
ממשלת אוסטריה ייסדה שירות דואר בין יפו לירושלים, אחת לשבועיים. אניות של חברת לויד האוסטרית, ששטו בקו טריאסט-אלכסנדריה-יפו-ביירות, הביאו את הדואר לארץ. הצרפתים החרו החזיקו אחר האוסטרים ופתחו מיד דואר צרפתי. הרוסים הקימו משרד דואר רוסי ביפו ב-1856. הגרמנים פתחו משרד דואר ביפו ב-1898, לקראת ביקורו של הקיסר וילהלם השני בארץ. בסוף המאה כבר נשלח […]
הפקו"א ("הפקידים והאמרכלים", המוסד המרכזי שהוקם באמסטרדם, ב-1809, לאיסוף וחלוקה של כספי תרומות למען היישוב היהודי בערי הקודש בארץ-ישראל) פרסם לראשונה דין-וחשבון מפורט על הכנסותיו והוצאותיו השנתיות. בכך נפרצה חומת החשאיות שעטפה את פעולותיו הכספיות של המוסד מאז הקמתו. בשנות ה-40' גברה הביקורת הציבורית על פעילות המוסד ומדיניותו השרירותית בארץ-ישראל, מצד חוגים אורתודוכסיים ומשכילים גם יחד. הפקו"א, […]
האשכנזים רכשו מגרש בהר הזיתים ופתחו בית-עלמין נפרד לעדה האשכנזית. העדה הספרדית איבדה מקור הכנסה חשוב. מונטיפיורי מבקר בארץ בפעם הרביעית. בביקורו זה רכש מונטיפיורי חלקת אדמה מחוץ לחומות, בכוונה להקים שם בית-חולים, אך לאחר זמן שוכנע להקים במקום זה שכונת מגורים לנזקקים ("משכנות שאננים"). כן רכש פרדס מצפון ליפו (שכונת מונטיפיורי בתל-אביב דהיום) ובו […]