מבוא

 1922-1914  סגור לתגובות על מבוא
ינו 052015
 

מלחמת העולם הראשונה חשפה בצורה דרמטית את תוצאות השינוי המהפכני שחוללה האמנציפציה במצבם, במעמדם ובדפוסי התנהגותם של היהודים באירופה. זו היתה מלחמה שבה נטלו היהודים חלק גדול, אפילו גדול מחלקם באוכלוסיה. על הפרק לא עמדה השאלה אם זו גם מלחמתם של היהודים, כי אם השאלה ההפוכה: האם יצליחו היהודים, בכל מקום, להוכיח כי הם ממלאים בכבוד את חובתם האזרחית לשרת את מולדתם בעת מלחמה, ללא תנאי וללא חשבון ולהסיר מעליהם את הסטיגמה, שהתגבשה לאורך מאות השנים בהן שרר ניכור מוחלט בין היהודי לבין החברה והמדינה שבתוכה התקיים כמיעוט נסבל אך בקושי, אודות היהודי המשתמט, חסר הערך כלוחם.

בצבא הגרמני שירתו קרוב ל-100,000 יהודים, מתוך אוכלוסיה יהודית שמנתה 550,000 (18%). 12,000 מהם נפלו בקרבות. 35,000 זכו בעיטורים. בצבא הרוסי העצום שירתו כ-450,000 יהודים. בצבא האוסטרו-הונגרי שירתו כ-275,000 יהודים (11% מן האוכלוסיה היהודית). בצבא הבריטי שירתו כ-41,000 יהודים (14% מן האוכלוסיה היהודית). בצבא הצרפתי שירתו כ-35,000 יהודים (20% מכלל האוכלוסיה היהודית). על פי הערכה גסה, בכל הצבאות הלוחמים שירתו כ-1,500,000 חיילים יהודים (בכלל זה הצבא האמריקני, שבו חלקם היחסי של היהודים היה גדול).

מלחמת העולם הראשונה הציבה מאות אלפי חיילים יהודים משני צדי המתרס. אף לא לרגע עלתה השאלה אם חיילים יהודים מצד זה של המתרס יהיו נכונים לשפוך דמם של חיילים יהודים מצדו האחר. הנאמנות היהודית המוחלטת היתה לארץ ולמדינה שהעניקה אזרחות ליהודיה. הציבורים היהודיים בכל מדינה הפגינו פטריוטיות. יוצא דופן היה אולי המצב ברוסיה, ארץ הפוגרומים, שבה לא זכו היהודים עדיין בשיווי זכויות אזרחי והרגשות כלפי מאבקה של רוסיה היו מעורבים.

הגורם היחידי שהתיימר לייצג את האומה היהודית בכללותה והיה אמור לנקוט מדיניות אחידה בשם האינטרס היהודי הכללי היתה התנועה הציונית. אך הפיצול היהודי בין המדינות האזרחיות וההתייצבות היהודית משני צדי המתרס, שיצרה המלחמה, מנעו מראש כל אפשרות לפעולה מדינית מלוכדת, אם בשם העם היהודי ואם בשם הציונות.

מלחמת העולם שידדה את מערכות העולם כולו. מבנים ומשטרים אימפריאליים ישנים, כמו האימפריה הרוסית, האימפריה האוסטרו-הונגרית, האימפריה העותמנית, קרסו. מפת אירופה ומפת המזרח התיכון עוצבו מחדש על בסיס עקרון הלאומיות. התפתחויות אלה הביאו לשינוי דרמטי הן במצבם ובמעמדם של יהודי מזרח-אירופה והן במצבה ובמעמדה של התנועה הציונית. הוסר המכשול הגדול בדמות המשטר העותמני העוין לשאיפות הציוניות בארץ-ישראל; התנועה הציונית יצאה מן המלחמה ובידה ההישג הדיפלומטי הגדול של הצהרת בלפור, שהונחה ביסוד משטר המנדט המיוחד שהוקם בארץ-ישראל והבטיחה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. ואילו היהודים שחיו בתחומי האימפריה הצארית ובתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית נקלעו למציאות חדשה, עם התפרקותן של המסגרות האלה. ברוסיה העניקה מהפכת 1917 זכויות אזרח מלאות ליהודים, אך עם השתלטות הבולשביקים על הממלכה והתייצבות המשטר הקומוניסטי בתוכה, הוטלו הגבלות חמורות על אפשרויות הפעולה הלאומית והדתית בקרב היהודים ומסך ברזל ירד לאטו על יהדות רוסיה. מלחמת האזרחים הקשה, שהשתוללה במחוזותיה המערביים של רוסיה, גבתה מן היהודים מחיר דמים כבד ללא תקדים, בשל מדיניות ההשמדה והטיהור האנטישמי שהנהיגו הצבאות הלבנים, בהנהגת דניקין ופטלורה. ואילו במדינות החדשות הקמות במזרח-אירופה, בחסות ועידת השלום בפריס, נקלעו היהודים למציאות שבה הם מהווים מיעוט לאומי בתוך מדינה לאומית המזוהה עם הרוב הלאומי. ואף שכל המדינות החדשות היו מחויבות במתן זכויות אזרח מלאות לכל תושביהן, המיעוטים הלאומיים והיהודים בתוכם דרשו לעצמם זכויות קולקטיביות, שיבטיחו גם את קיום תרבותם ואת צביונם הלאומי המיוחד. על הפרק עלתה השאלה אם יש לראות ביהודים מיעוט דתי בלבד או מיעוט לאומי. ממשלי המדינות החדשות ביקשו לטעון כי היהודים אינם אלא מיעוט דתי והם קיבלו חיזוק מן הפילוג הפנימי בסוגיה זו בקרב הציבור היהודי – בין לאומיים, ליברלים ואורתודוכסים. קרל רנר (Renner), ששימש כראש הממשלה הסוציאליסטי של אוסטריה בשנים 1920-1919 ונחשב הוגה הרעיון של "אוטונומיה פרסונלית", שנראה היה כה מתאים למקרה היהודי, טען: "אין אנו יכולים לחשוב את היהודים לאומה, כל עוד הם עצמם אינם מסכימים בעניין זה. יש ביניהם השואפים ליצור אומה יהודית ויש הרוצים להשתלב באומות המערביות. – — אני סבור שמוקדם הוא לממשלה להתערב בפולמוס זה".

 

 

התנועה הציונית (1914)

 1922-1914  סגור לתגובות על התנועה הציונית (1914)
ינו 052015
 

אוגוסט. פרוץ מלחמת העולם זעזע והביך את ההנהגה הציונית, שמקום מושבה בברלין. ברי היה שברלין לא תוכל לשמש מרכז הפעילות הציונית במשך כל המלחמה. מארצות המערב הגיעו מברקים המודיעים על ניתוק הקשר עם ברלין, כדי לא להיחשד בקשרים עם האויב. מנהיג ציוני אמריקה, לואי ד. ברנדייס, הכריז על הקמת "ועד- פועל זמני לעניינים ציוניים כלליים", […]

התנועה הציונית (1915)

 1922-1914  סגור לתגובות על התנועה הציונית (1915)
ינו 052015
 

3 במרס. באלכסנדריה במצרים יזמה קבוצה קטנה של פעילים (רובם מקרב מגורשי ארץ-ישראל), בהנהגת ז'בוטינסקי וטרומפלדור, הקמת "גדוד של מתנדבים עברים", מקרב הצעירים שישבו במחנות הפליטים שהקים הצבא הבריטי לקליטת אלפי היהודים, שגורשו בחודשים האחרונים מארץ-ישראל, בידי השלטונות העותמניים. גדוד זה יצטרף אל הכוחות הבריטיים שהתרכזו אותה שעה במצרים לצורך הפריצה דרך מיצרי הדרדנלים לכיוון […]

התנועה הציונית (1916)

 1922-1914  סגור לתגובות על התנועה הציונית (1916)
ינו 052015
 

1 בינואר. החל פינוי כוחות חיל-המשלוח הבריטי מחופי חצי האי גליפולי, בתוכם גם חיילי גדוד הפרדות הציוני, בהנהגת יוסף טרומפלדור. הגדוד החזיק מעמד כל חודשי הלחימה, בתנאים הקשים של גליפולי, במידה רבה בזכות מנהיגותו והדוגמא האישית של טרומפלדור. תחלופת הכוחות שהשתתפו במערכה הכושלת היתה גדולה, ועל כן שרידותו של הגדוד בחזית גליפולי היתה יוצאת דופן […]

התנועה הציונית (1917)

 1922-1914  סגור לתגובות על התנועה הציונית (1917)
ינו 052015
 

ינואר. בתזכיר שהוגש לראש הממשלה, לויד ג'ורג', בסוף ינואר הוצגה תכנית ז'בוטינסקי כדלהלן: 1. הממשלה תיצור חטיבה יהודית לשירות קרבי בארץ-ישראל ובמצרים; 2. הרגימנט היהודי יורכב יהודים רוסיים, שיגויסו בבריטניה, מצרים ושטחים בריטיים אחרים; הגיוס יהיה וולונטרי או גם בשיטות אחרות; 3. גרעין הרגימנט ייווצר מיד ויורכב מן היהודים הרוסים שגויסו במצרים; 4. הממשלה תספק […]

התנועה הציונית (1918)

 1922-1914  סגור לתגובות על התנועה הציונית (1918)
ינו 052015
 

ינואר. קולונל ג'. ד. הוגארת יצא בשליחות לשריף חוסיין בג'דה, עם איגרת מממשלת בריטניה, שתכליתה העיקרית ליישב בין ההתחייבות הבריטית לערבים במזרח התיכון, לבין ההחלטה להקים משטר מיוחד, בעל אופי בינלאומי בארץ-ישראל וההתחייבות לציונים הנוגעת לארץ-ישראל. באיגרת נאמר, בין השאר: "מאחר שדעת היהודים בעולם היא בעד שיבת היהודים לארץ-ישראל, – – – ויתר על כן, […]

התנועה הציונית (1919)

 1922-1914  סגור לתגובות על התנועה הציונית (1919)
ינו 052015
 

3 בינואר. וייצמן ופייסל נפגשו בלונדון וחתמו על הסכם "לשיתוף פעולה הדוק ככל האפשר בין העם הערבי והעם היהודי בפיתוחן של המדינה הערבית ושל ארץ-ישראל". נאמר שם כי חוקת ארץ-ישראל "תיתן ערובות מלאות להגשמת ההצהרה הבריטית מ-2 בנובמבר 1917" וכי "יינקטו  כל הצעדים הדרושים לעידוד והגברת הגירת יהודים לארץ-ישראל בקנה-מידה גדול. דרושים סידורים להגנת האיכרים […]

התנועה הציונית (1920)

 1922-1914  סגור לתגובות על התנועה הציונית (1920)
ינו 052015
 

פברואר בוועידה הציונית שנערכה בלונדון, בהיעדרות האמריקנים ובהשתתפות נציגים ציוניים ממדינות המרכז, שעד כה נמנע מהם להיכנס לבריטניה, כיוון שנחשבו נתיני ארצות אויב. קבוצה בולטת של עסקנים ציוניים מן האסכולה המדינית בציונות, שכונתה מאוחר יותר בשם "האופוזיציה ההאגית" (על שם כנס שקיימו בעיר האג), תקפה את מדיניותם של וייצמן וחבריו, שהחמיצו לדעת חברי הקבוצה את […]

התנועה הציונית (1921)

 1922-1914  סגור לתגובות על התנועה הציונית (1921)
ינו 052015
 

ינואר יוליוס סימון ונחמיה דה לימה התפטרו מתפקידם כוועדת הריאורגניזציה של ההסתדרות הציונית, לאחר שהוברר להם כי כל חברי ההנהלה מתנגדים תכלית התנגדות להצעות הייעול שלהם ולדרישתם התקיפה לקצץ בהוצאות הפעילות הציונית, ולהקפיא את פעולות הפיתוח והרכש בארץ-ישראל, עד שיימצא להן הכיסוי הכספי המתאים. הכעיסה אותם במיוחד יזמתו של אוסישקין, שרכש 60,000 דונמים בעמק יזרעאל […]

התנועה הציונית (1922)

 1922-1914  סגור לתגובות על התנועה הציונית (1922)
ינו 052015
 

29 בינואר. וייצמן יזם דיון מיוחד בהנהלה הציונית בשאלת גיוס האמצעים למלאכת הבניין בארץ-ישראל. וייצמן טען כי ללא גיוס מקורות ההון הגדולים של יהדות המערב ורתימת המנהיגות היהודית שם להשתתפות בניהול המפעל, ההסתדרות הציונית לבדה לא תוכל לשאת בעול. וייצמן דיבר בגלוי על הצורך בהנהלה חדשה, שתחוזק באישים לא-ציוניים מקרב מנהיגי יהדות המערב. דיבורים אלה […]