Permalink  1922-1914, אירופה, ליטא  סגור לתגובות על
ינו 052015
 

בחסות הגרמנים שכבשו את שטחי ליטא במהלך המלחמה, הכריזו הליטאים על עצמאותם ב-16 בפברואר 1918. בממשלת ליטא הראשונה כיהנו שלושה יהודים, שר לענייני היהודים, תת-שר לענייני חוץ ותת-שר המסחר. בינואר 1919 השתלטו הבולשביקים על וילנה והממשלה הליטאית גלתה לקובנה. ב-1920 עברה וילנה לידי הפולנים וסופחה לפולין. השנים 1922-1919 היו שנות הדבש ביחסי היהודים והליטאים. המשטר הליטאי שביקש לזכות באישור ועידת השלום בפריס לעצמאות ליטא ובהכללת וילנה בתחומי המדינה הליטאית, עשה כל מאמץ לזכות בתמיכת היהודים ובתמיכת המשלחות היהודיות לוועידת השלום. באוגוסט 1919 התחייבה ממשלת ליטא להעניק ליהודים אוטונומיה לאומית-תרבותית ונציגות מתאימה של "הקוריה היהודית" במוסדות המחוקקים. אוטונומיה זו תוגשם באמצעות הקהילות היהודיות ואלה יוכרו כאישיות משפטית. בתחילת ינואר 1920 נערך בקובנה כנס של נציגי הקהילות היהודיות של ליטא. 141 נציגים השתתפו בכנס וזה בחר במועצה לאומית יהודית, שתפעל בשיתוף פעולה עם המיניסטריון לענייני יהודים. שמשון רוזנבאום נבחר לשמש כראש המועצה. הקונגרס השני של נציגי הקהילות התקיים בפברואר 1922 בהשתתפות נציגי 130 הקהילות של ליטא. זה דן בעיקר בענייני מערכת החינוך היהודי בליטא. במאי 1922 הצטרפה ליטא כחברה בחבר-הלאומים והממשלה הליטאית הכריזה כי תמלא אחרי כל התחייבויותיה הכרורות בהכרה במיעוטים הלאומיים הגדולים במדינה. האספה המכוננת של ליטא אישרה באוגוסט 1922 את החוקה המכירה בזכויות המיעוטים הלאומיים, בהתאם לאמנת זכויות המיעוטים הלאומיים של ועידת השלום בפריס.