Permalink  1922-1914, אירופה, צ'כוסלובקיה  סגור לתגובות על
ינו 052015
 

הרפובליקה של צ'כוסלובקיה נוסדה ב-1918, במסגרת הסדרי השלום שלאחר מלחמת העולם הראשונה. היא הקיפה את החבלים ההיסטוריים בוהמיה, מורביה, וחלק משלזיה, וכמו כן  סלובקיה וקרפטו-רוסיה. בתחומי מדינה חדשה זו חיו כ-350,000 יהודים. באוקטובר 1918, ערב הכרזת המדינה הצ'כוסלובקית, הוקמה המועצה הלאומית היהודית, בראשות העסקן הציוני לודויג זינגר, שיזם את הקמת המועצה. אחד מסגניו היה הסופר מקס ברוד. המועצה הגישה את דרישותיה, שעוצבו ברוח הציונות, לממשלה הצ'כוסלובקית הזמנית – זכויות אזרח מלאות והכרה בלאומיות היהודית, מתן אוטונומיה תרבותית מלאה, דמוקרטיזציה של הקהילות היהודיות והרחבת סמכויותיהן, טיפוח השפה העברית והקשר עם המרכז בארץ-ישראל. המועצה לא הצליחה להטיל מרותה על החוגים הליברליים שגרסו אזרחות והשתלבות מלאה בחברה הצ'כוסלובקית ועל החוגים האורתודוכסיים, שהתנגדו לכל מגמה של דמוקרטיזציה וחילון הקהילות היהודיות. הקהילות האורתודוכסיות של סלובקיה הקימו הסתדרות אוטונומית משל עצמן ואליהן הצטרפו אחר כך גם הקהילות היהודיות של קרפטו-רוסיה. הציבור היהודי בכללותו היה מפוצל בזהותו התרבותית, על פי האזורים השונים בהם התגורר וההיסטוריות השונות שחווה בהם. במפקד אוכלוסין שנערך ב-1921 התפלגו היהודים על פי הזהויות הבאות: למעלה מ-53% הזדהו כיהודים, כ-22% הזדהו כצ'כוסלובקים, כ-14% הזדהו כגרמנים, כ-8.5% הזדהו כהונגרים. ביזמת המועצה הלאומית היהודית הוקמה המפלגה היהודית, שהשתתפה בבחירות לפרלמנט הצ'כוסלובקי; אך עד 1929 לא הצליחה להשיג ייצוג בפרלמנט.

התפרצויות אנטישמיות אירעו עם קום המדינה, בפראג ובמורביה, אך אלה דעכו עד מהרה. רק בסלובקיה נמשכו עד קיץ 1919. האיפוק היחסי שגילה הציבור הצ'כי נזקף במידה רבה לזכות המנהיגות הפוליטית – הנשיא תומס מסריק (Masaryk) ושר-החוץ אדוארד בנש (Beneš) – והמנהיגות הרוחנית, הסופרים הבולטים וראשי הכנסייה, שגינו במלים ברורות את האנטישמיות.

החוקה הצ'כוסלובקית של 1920 הכירה בקיומו של מיעוט יהודי לאומי.