מבוא

 1922-1914, אירופה, רומניה  סגור לתגובות על מבוא
ינו 052015
 

כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה צורפו לרומניה שטחי בוקובינה, בסרביה וטרנסילבניה, על תושביהם הנבדלים מן ההונגרים מבחינה אתנית ותרבותית. מתוך אוכלוסיה של 18 מיליון – 4.5 מיליון היו מיעוטים לאומיים: 1,400,000 הונגרים, 1,100,000 אוקראינים, 800,000 גרמנים, 800,000 יהודים, 300,000 בולגרים, וכ-300,000 אחרים (רותינים, פולנים וסרבים).

ברומניה הקטנה שלפני המלחמה חיו 250,000 יהודים. סיפוח השטחים החדשים הוסיף למספרי היהודים 550,000. ראש הממשלה בראטיאנו (Brătianu), עוד לפני ההופעה הרומנית בפני וועידת השלום, ביקש לקבוע עובדות והוציא, בסוף דצמבר 1918, תקנה המסדירה את שאלת מעמד המיעוטים על פי ההסדרים שקבעו הרומנים לאחר קונגרס ברלין 1878, שהכל ראו בהם הפרה ברורה של התחייבויות רומניה כלפי הפורום הבינלאומי. כשהופיעה המשלחת הרומנית בפני וועידת השלום, במאי 1919, העיר ראש ממשלת צרפת, ג'ורג' קלמנסו, באוזני בראטיאנו כי הרומנים לא מילאו אחרי הוראות קונגרס ברלין ועל כן יהיה צורך באמנה מיוחדת שתבטיח את זכויות האזרח של היהודים כמו שאר המיעוטים הלאומיים. במחאה על לחץ המעצמות, הודיע בראטיאנו על התפטרותו. נוכח איום המעצמות כי לא יאשרו את עצמאות רומניה, חתמה הממשלה הרומנית החדשה על הסכם השלום הכולל את אמנת זכויות המיעוטים. האמנה שנכפתה על רומניה על ידי וועידת השלום וחבר-הלאומים היתה בעיני הרומנים נייר שיש לרוקן אותו מתוכן. החקיקה הרומנית קבעה מיד כי רק תושבים שהתגוררו במקומותיהם דרך קבע, במשך עשר שנים לפחות, זכאים לאזרחות רומנית. כ-200,000 יהודים נשמט הבסיס החוקי האזרחי מתחת רגליהם, למרות כל מחאות הפורום הבינלאומי. יתר על כן, הממשל הרומני, בשיטתיות, ביטל או הצר את אפשרויות הפעולה הכלכליות והתרבותיות של המיעוטים ובייחוד של המיעוט היהודי. בדצמבר 1922, בעידוד משרד הפנים הרומני, התעוררה תנועת סטודנטים לאומנים, בהנהגת קורנליו קודריאנו (Corneliu Codrianu), שהקיפה את ארבע האוניברסיטאות ברומניה והעלתה את הדרישה לצמצם את מספר הסטודנטים היהודיים ולהנהיג  בהן נומרוס קלאוזוס כלפי היהודים.

במערכת הבחירות של 1920 חבר הארגון של יהודי רומניה (UEP) אל הציונים ברשימה משותפת,, שסמלה היה מנורה. ואולם גם רשימה זו לא הצליחה להשיג נציגות בפרלמנט, כתוצאה מן המניפולציות שכוונו לעקר את כוחם של המיעוטים הלאומיים. שיתוף הפעולה בין הציונים לבין הלא-ציונים החל ב-1919, בהופעה משותפת בפני ועידת השלום בפריס. ואולם בין שני הארגונים נבעה קרע על רקע הדרישה הציונית להכרה ביהודים כמיעוט לאומי והשגת זכויות בהתאם לבין הנטייה של EUP לרכז את המאבק בנושא זכויות האזרח של יהודי רומניה. בבחירות 1922 הצליח EUP להכניס נציג יהודי יחיד לפרלמנט, לאחר שחבר למפלגת האיכרים הרומנית.